קילטרטן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←עריכת הפתיח: קישורים פנימיים, מקור לטענת ההשפעה? |
|||
שורה 4:
'''קילטרטן''' הוא כתב עת [[אוונגרד|אוונגרדי]] שיצא בתל אביב בשנת [[1964]] בכמה מאות בודדות של עותקים ועסק בשירה ואמנות. שמו נלקח משירו של המשורר האירי [[ויליאם בטלר ייטס]] "טייס אירי צופה מותו". עורכיו של כתב-העת היו המשורר האנרכיסט [[מקסים גילן]] ו[[נחום קיין]] (שם העט של נחום כהן, שהיה אז חייל). כמו כן השתתף בעריכה [[מאיר ויזלטיר]].
קילטרטן נחשב חריג בתולדות הפרסומים הספרותיים הישראליים, חלק מיחודו הוא בשאיפתו להיות כתב עת חד פעמי. בגיליון היחיד של קילטרטן כתבו: [[מאיר ויזלטיר]], ברנרדוס לוציוס, מיכאל קרבובי, הצייר ניצן אביב, המחזאי [[יוסף מונדי]], דפנה ערוד, [[יאיר הורביץ]] ו[[יונה וולך]] שטרם הייתה בת 20. בגיליון הראשון התקיים ראיון עם הפסל [[יצחק דנציגר]] (הפסל [[נמרוד (פסל)|נמרוד]]).
קילטרטן הציב את עצמו משמאל לרוח האוונגרד שאז החלה לנשב בעולם הפואטי של ישראל. בגיליון הראשון של קילטרטן, הפנו עורכיו מכתב מתריס ל[[נתן זך]] עורך כתב העת [[יוכני]] ול[[גבריאל מוקד]], עורך כתב העת [[עכשיו]], בו כתבו "בעיני חלק מהציבור הנכם נחשבים כמי שמייצגים את הזרם החדש... אין אנו סבורים שאתם ממלאים את החובה המוטלת על כתבי עת בעלי רמה, בישראל, בחלק הראשון של שנות השישים, במאה העשרים... קילטרטן, שהוא אולי כתב העת הראשון בישראל שאינו מתימר ליהפך לתקדים, פונה אליכם: חדלו להעריך ספרות ואמנות טובה".
שורה 10:
כמו כן, ניסח עורכו מקסים גילן מכתב הקורא לוועידת [[פרס נובל]] לספרות להעניק את הפרס למשורר [[עזרא פאונד]], על אף היותו [[פשיזם|פשיסט]], בשל השפעתו הגדולה על השירה.
כתב העת הרבה ללעוג לפרובינציאליות הישראלית של אותה תקופה ובז למשוררים הוותיקים. הוא כלל כתיבה רעננה ועיצוב לא מוקפד, על גבול ה[[פנזין]]. כיום עותקיו של כתב העת הזה נדירים ויקרים, אך אפשר לקרוא אותו דרך רשת האינטרנט. כתב העת השפיע על כתבי עת שיצאו לאחר מכן בשנות השבעים ומשפיע עדיין על כתבי עת בעלי נטיות אוונגרדיות כ[[מעין (כתב עת)|מעין]] ו[[כתם (כתב עת)|כתם]]{{מקור}}.
==קישורים חיצוניים==
| |||