החלום והיום – הבדלי גרסאות

בני משפחת שוורץ אינם מודעים לחלומות, המרחיקים אותה מהם למחוזות שאינם מוכרים להם. לא זו בלבד, שאינם יודעים על פרקי הזמן האלה, אין הם יודעים דבר על הקורות את בטי בתקופת המלחמה וכל עניינם בה מתמצה בכך, שהיא זקוקה להחלמה ומצוות דתם מורות להם לדאוג לה למזון טוב במידה מספקת. הם אינם מתעניינים לדעת מה איבדה במלחמה ומי ממשפחתה נשאר, אם בכלל. אם המשפחה, אישה טובת לב שבעלה רודה בה, אינה מעלה בדעתה, שבהולנד מוכת המלחמה והכיבוש הנאצי אי אפשר לקנות בגדי ילדים באופן חופשי וכאשר היא שומעת, שחליפת מכנסיים חדשה וחמה נגנבה לבטי בדרכה מהולנד לשווייץ, אין היא משתתפת בצערה אלא מודיעה לה, שבכל מקרה לא הייתה יכולה ללבוש אותה אצלם, משום שבנות אינן לובשות מכנסיים. היא מודעת לכך, שלילדה יש רק חצאית וחולצה וכאשר צריך לכבס אותן אין לה שום מערכת בגדים אחרת להחלפה, אך תגובתה לכך היא השתאות, איך זה שלחה אותה אמה בלתי מצוידת כהלכה, פסיקה ביקורתית, המכאיבה לילדה ופוגעת בה. כדי לפתור את הבעיה היא נותנת לה שמלה ישנה שלה ללבישה עד שיתייבשו בגדיה, פתרון המביא עליה את לעגם של הילדים.

 

 

נקודות האור היחידות בחייה של בטי הם שני הביקורים שהיא זוכה להם מידידי הוריה השווייצריים, הבאים מ[[ז'נבה]] לראותה ולשמח אותה. אלה הם אנשים שונים בתכלית השינוי ממארחיה, [[פסיכולוגיה|פסיכולוגים]] במקצועם, אנשים המבינים ללב ילדים ואוהבים אותם. כאשר ידידו הטוב של אבי בטי, אלקס, בא לקחתה לטיול ממושך, זוכה לבסוף בטי לשפוך את לבה ולשאול את השאלות שהציקו לה ללא הרף - מדוע לא עלו ל[[ארץ ישראל]] כמתוכנן? מה קרה לאישורי הכניסה שלהם ומדוע לא הוחלפו בשבויים גרמנים, כפי שהובטח להוריה? ואיך ייתכן, שאותם [[אנגליה|אנגלים]], שהיו מ[[בעלות הברית]] ולחמו בגבורה כזאת בנאצים, הם אלה שחסמו לפניהם את הדרך להצלה? גם לאלקס, המבוגר, החכם והמבין, אין תשובות לכל השאלות האלה, אך הוא לפחות מקשיב לה ומנסה לענות והוא גם היחיד שאומר לבטי, שמותר לה לבכות כשהיא מרגישה צורך בכך ומותר לה גם לאכול עוגות כאוות נפשה ולא בהקצבה. (בטי גילתה את דרכם של השווייצרים, לקנות לכל הילדים בקבוק אחד של מיץ תפוחים ולהקצות להם פרוסת עוגה קטנה או חתיכת שוקולד, בשעה שהמבוגרים אוכלים ושותים להנאתם ללא הגבלה, שלא לדבר על כך, שילדים צריכים להיראות אך לא להישמע.)