משפטי פראג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 5:
סלנסקי וחבריו הואשמו ב"קשר טרוצקיסטי־טיטואיסטי־ציוני בשירות האימפריאליזם האמריקני". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת המערב.
ב-27 בנובמבר 1952, אחד עשר מהנאשמים, בכללם סלנסקי, נידונו ל[[עונש מוות|מוות]] {{הערה|{{דבר||בפראג נדונו 11 למוות ביניהם 8 יהודים, יומתו בתלייה - 3 למאסר עולם|1952/11/28|00100|28 בנובמבר 1952|}}}} וב־[[3 בדצמבר]] בוצע גזר הדין. שני ישראלים, [[מרדכי אורן]] ושמעון אורנשטיין, שהגיעו לפראג נאסרו והואשמו בריגול לטובת ישראל וארצות הברית. הם שמשו כעדים במשפט העיקרי ואחר כך נדונו במשפט נפרד. אורנשטיין נשפט למאסר עולם, ו[[מרדכי אורן]] נידון לעשרים שנות מאסר. אורנשטיין שוחרר בשנת [[1954]] ואורן שוחרר בשנת [[1956]] ביחד עם שלושת נאשמי המשפט העיקרי שלא הוצאו להורג. בשנת 1963 זכו כל נאשמי פראג לטיהור שמם על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה.
ב[[ישראל]] התייחס רוב הציבור מהתחלה אל ההאשמות כאל עלילות שווא חסרי שחר. עם זאת, אנשי [[מק"י]] הביעו אמון בהאשמות שהועלו במשפט ובקרב אנשי [[מפ"ם]] היתה מבוכה, בעיקר לאור מעצרו של [[מרדכי אורן]], מראשי [[הקיבוץ הארצי]] ו[[מפ"ם]]. עמדת האגף השמאלי במפ"ם (בראשות [[משה סנה]], [[יעקב ריפתין]] ואליעזר פרי), היתה שההאשמות נכונות. אחרים טענו שההאשמות כלפי אורן נבעו מאי הבנה שיש לתקן והיו שגינו את המשפט אך בקשו שלא לנצל אותו כדי להשמיץ את הקומוניזם.
| |||