הבדלים בין גרסאות בדף "קאפ ארקונה"

נוספו 10 בתים ,  לפני 10 שנים
מ
היתה==>הייתה
מ (היתה==>הייתה)
}}
[[קובץ:Cap Arcona burning.jpg|250px|ממוזער|שמאל|קאפ ארקונה עולה באש, זמן קצר לאחר התקיפה]]
'''קאפ ארקונה''' ('''Cap Arcona''') היתההייתה [[אוניית נוסעים]] [[גרמניה|גרמנית]] מפוארת, אשר היתההייתה שייכת בעברה לחברת "קו המבורג - דרום אמריקה" (ב[[גרמנית]]: Hamburg Südamerikanische Dampfschifffahrts-Gesellschaft; היום חברת הספנות הענקית Hamburg Süd). ב-[[3 במאי]] [[1945]], בעודה עמוסה לעייפה באסירים מ[[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]], הותקפה וטובעה על ידי מטוסי [[חיל האוויר הבריטי]] ואלפים מן השוהים עליה נהרגו. היה זה האסון הימי השני בחומרתו בהיסטוריה.
 
==היסטוריה==
האונייה קאפ ארקונה, ב[[מעמס]] של 27,561 [[טון (משקל)|טון]] נקראה על שם [[לשון יבשה|כף]] [[כף ארקונה|ארקונה]] באי [[רוגן]], ב[[מקלנבורג-מערב פומרניה]], שבגרמניה. האונייה הושקה בשנת 1927. בעת השקתה היא נחשבה לאחת מאוניות הנוסעים היפות בעולם, והיתהוהייתה האונייה הגדולה ביותר בקו שבין גרמניה ל[[דרום אמריקה]], כשהיא נושאת את תיירי המעמד העליון בתאי הסיפון, לצד מהגרים שנסעו בבטן האונייה.
 
בשנת 1940 סופחה האונייה קאפ ארקונה ל[[קריגסמרינה]] (צי גרמניה הנאצית) אשר השתמש בה כספינת מגורים ב[[הים הבלטי|ים הבלטי]]. בשנת 1942 הופיעה הספינה בסרט גרמני שהציג על [[טיטניק|אסון הטיטניק]]. בשנת 1945 השיב הקריגסמניה את הספינה לשרות במסגרת [[מבצע חניבעל]], כאשר העביר בספינה 25,795 חיילים גרמנים ואזרחים מ[[פרוסיה המזרחית]] למערב גרמניה.<ref>Williams, David, Wartime Disasters at Sea, Patrick Stephens Ltd., Nr Yeovil, Somerset, UK, 1997, pp.235-36.</ref><ref>Koberger, Jr., Charles W., Steel Ships, Iron Crosses, and Refugees, Praeger, NY, 1989, p. 87.</ref>
==אוניית אסירים==
לקראת סוף חודש אפריל 1945 אספו הנאצים צי קטן של אוניות במפרץ [[ליבק]] בים הבלטי, בהן קאפ ארקונה, דויטשלנד (SS Deutschland), ושתי אוניות קטנות טילבק (Thielbek) ואתן (Athen). האונייה אתן שימשה להעברת אסירים מנמל ליבק לאוניות הגדולות יותר, ומאונייה לאונייה. לקראת סוף החודש היו על האוניות ומספר דוברות יותר מ-10,000 אסרים מ[[מחנה הריכוז נוינגמה]] ומחנות ריכוז אחרים, כולל [[מחנה הריכוז שטוטהוף|שטוטהוף]] ו[[דורה-מיטלבאו]]. את ההוראה להעביר את האסירים מן המחנות אל האוניות נתן קארל קאופמן, ראש המפלגה הנאצית ב[[המבורג]], אשר פעל על פי הוראות הממונים עליו ב[[ברלין]]. קאופמן טען מאוחר יותר, בעת שהעיד ב[[משפטי נירנברג]], כי האסירים היו מיועדים להגיע ל[[שבדיה]]. אולם באותו משפט העיד [[הנינג פון בשביץ בר]] (Henning von Bassewitz Behr), אשר היה ראש
ה[[גסטפו]] בהמבורג, כי אסירים אלה היו מיועדים להריגה על פי הוראותיו של [[הימלר]].<ref>Vaughan, Hal (2004). Doctor to the Resistance: The Heroic True Story of an American Surgeon and His Family in Occupied Paris. Brassey's. pp. 154–156. ISBN 1574887734.</ref> יש ששיערו כי התכנית להריגת האסירים היתההייתה בהטבעת האוניות על יושביהן.<ref>Bond, D. G. (1993). German history and German identity: Uwe Johnson's Jahrestage. Rodopi. pp. 150–151. ISBN 9051834594.</ref>
 
ב-30 באפריל 1945 הפליגו מנמל ליבק שתי ספינות שבדיות, "מגדלנה" (Magdalena) ו"לילי מטיסן" (Lillie Matthiessen). על סיפון המגדלנה היו 223 אסירים מאירופה המערבית, רובם דוברי צרפתית, אשר הועברו אליה מסיפונה של האונייה טילבק. על סיפון לילי מטיסן היו 225 נשים מ[[ראוונסבריק|מחנה הריכוז ראוונסבריק]]. האסירים היו בדרכם לאשפוז בבתי חולים שבדים.
==טביעתה==
ב-3 במאי 1945, ארבעה ימים לאחר התאבדות [[היטלר]], אולם ארבעה ימים בטרם כניעתה הרשמית של גרמניה הנאצית, הותקפו האוניות קאפ ארקונה, טילבק ודויטשלנד (אשר יתכן כי הוסבה לאוניית בית חולים, אף שלא סומנה בהתאם), זאת כחלק מהתקיפות האוויריות של [[חיל האוויר המלכותי|חיל האוויר המלכותי הבריטי]] על אוניות בים הבלטי. הטייסים אשר התקיפו את האוניות הצהירו כי לא ידעו שהאניות עמוסות באסירים. אולם, יש שטענו כי חלק מן הפיקוד הבריטי ידע על יושבי האוניות ולא העביר את המידע הלאה, כנדרש. כך, בדו"ח החקירה שנערך בחודש יוני 1945 נכתב:
{{ציטוטון|קצין המודיעין בטייסת 83 של חיל האוויר הבריטי הודה בשתי הזדמנויות, קודם לסגן ה.פ. אנסל מוועדת חקירה זו (בנוכחות מפקד הטייסת), ובהזדמנות נוספות לקצין החוקר אשר לווה על ידי סגן ה.פ. אנסל, כי התקבלה הודעה ב-2 במאי 1945 ולפיה אוניות אלה עמוסות באסירי מחנות ריכוז, אולם מידע זה מעולם לא הועבר לידי הטייסים של המטוסים שתקפו את האוניות למחרת היום, אף שהיה די והותר זמן לעשות זאת... מן הראיות ומן ההודאות שנאספו מקצין המודיעין של חיל האוויר הבריטי, נראה שהאחריות העיקרית לאובדן אדיר זה של חיי אדם חייב לנוח על אנשי חיל האוויר הבריטי אשר כשלו מלהעביר לטייסים את ההודעה שקיבלו על נוכחות אסירי מחנות הריכוז על ספינות אלה.}}<ref>Noel Till, Report on Investigations, WO 309/1592</ref> מפקדי חיל האוויר הבריטי אשר הורו על התקיפה סברו כי האוניות עמוסות בקציני [[אס אס]] המנסים להימלט, כנראה ל[[נורבגיה]] שהיתהשהייתה בשליטה גרמנית.
 
רוב שומרי האס אס על סיפון קאפ ארקונה הצליחו להינצל לאחר שלבשו חליפות הצלה וקפצו אל המים, בטרם הימלטם הם ירו באסירים שניסו להימלט. ספינות דיג גרמניות נשלחו להציל את אנשי הצוות של קאפ ארקונה ומשו מן המים 16 מלחים, 400 חיילי אס אס, ו-20 חיילות אס אס. רוב האסירים שניסו לטפס על ספינות הדיג סולקו אל המים בבעיטות, ואלה שהגיעו בשחיה אל החוף, נורו. רק 350 מתוך 4,500 האסירים, שהיו על סיפון הקאפ ארקונה בעת ההתקפה, הצליחו להינצל. אחד הטייסים שהשתתף בהתקפה סיפר לאחר שנים: "השתמשנו באש תותחים כדי לירות באנשים שהיו במים... ירינו בהם בתותחי 20 מ"מ במים. דבר נורא, אולם כך אמרו לנו לעשות. זו מלחמה."<ref>[http://app1.chinadaily.com.cn/star/history/00-03-07/f02-uk.html British error killed WW2 camp inmates], Shanghai Star, 7/3/2000.</ref>