עכבה אופיינית – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Smith_chart_bmd.svg|שמאל|ממוזער|300px|דיאגרמת סמית, המשמשת למיון של ערכי העכבה האופיינית ב{{ה|מישור המרוכב}}, ומקשרת בינה לבין גדלים קשורים כמו מקדמי [[החזרה]] ו[[פיזור]] ו[[יחס גלים עומדים]].]]

 

==הגדרה==

כאשר <math>Z_L</math> העכבה החשמלית של העומס המחובר בקצה קו התמסורת ו-<math>Z_0</math> העכבה האופיינית של הקו. בקו תמסורת ללא הפסדים שבקצהו נגד בעל התנגדות זהה לעכבה האופיינית לא יהיו החזרות ולא יווצר [[גל עומד]]. כך ניתן למסור את כל ה[[הספק חשמלי|הספק החשמלי]] לעומס. למצב כזה קוראים תיאום עכבות וטיב התיאום נמדד על ידי [[יחס גלים עומדים]]. בקו תמסורת בעל הפסדים העכבה האופיינית תלויה בתדירות הגל ולכן לא ניתן לתאם אותו באופן מלא לגלים בתדרים שונים או ל[[פולס]]ים.

 

העכבה האופיינית האינטרינזית של תווך מוגדרת היחס בין משרעת ה[[שדה חשמלי|שדה החשמלי]] לבין משרעת ה[[שדה מגנטי|שדה המגנטי]] של גל אלקטרומגנטי בחומר. העכבה האופיינית האינטרינזית מסומנת לרוב <math>\eta</math> וגם היא נמדדת באוהם. העכבה האינטרינזית של הריק:

:<math>\eta_0 = \sqrt{\frac{\mu_0}{\varepsilon_0}} \approx 377\Omega</math>

 

באופן דומה, ניתן להגדיר עכבה אופיינית ל[[גל קול]] כיחס בין ה[[לחץ]] בחומר ל[[מעוות (הנדסה)|מעוותים]] בו. במקרה כזה העכבה האופיינית של חומר שווה למכפלת ה[[צפיפות]] שלו ב[[מהירות הקול]] בו.

 

==ראו גם==