רשיד רידא – הבדלי גרסאות

בדומה לקודמיו, רידא התמקד בחולשה היחסית של החברות המוסלמיות אל מול הקולוניאליזם המערבי, הוא האשים את ה[[סופיות|סופים]] בהפרזות, חיקוי עיוור של העבר על ידי ה"תקליד" והקיפאון של אנשי ה[[עולמא]]. לדעתו, אחד מסימני הכישלון היה חוסר ההתקדמות במדע ובטכנולוגיה. הוא קבע כי ניתן לטפל בליקויים אלה על ידי חזרה למה שהוא ראה כ"עקרונות האמיתיים של האיסלאםהאסלאם - [[סלפיה]], עקרונות המבקשים לחדש את האסלאם בצורה הקרובה לזו שהייתה קיימת בימיו של מוחמד. אסלאם שהיה טהור מהשפעות המערב, אף על פי שניתן לפרשו על ידי [[אג'תהאד]] כדי להתאים למציאות המודרנית.<ref name="Glasse">Glasse, Cyril, ''The New Encyclopedia of Islam'', Altamira Press, 2001, p.384</ref> זה לבדו יכול להציל מוסלמים מנחיתות מול המעצמות הקולוניאליות. <ref name="Sivan">Emmanuel Sivan, ''Radical Islam: Medieval Theology and Modern Politics'', enl. Ed. (New Have: Yale University Press, 1990), p.101</ref>

על פי ה[[תיאולוגיהתאולוגיה]], רעיונותיו הרפורמיסטיים, כמו אלה של עבדה, היו מבוססים על הטענה כי ה[[שריעה]] מורכבת מפולחן, עבאדה (عبادة),וקשרים בין-אישיים, מעאמלאת (معاملات). יש לתאם בין מצוות "בין האדם לחברו" לאתיקה האסלאמית, אך ישנן נקודות ספציפיות בהן ייתכן כי יש להיערך מחדש ולשנותם בהתאם לתנאים, בחברות שהשתנו. <ref name="EncycIslmp.597"/></blockquote> רידא תבע להתיר את האג'תהאד אך ורק בדינים העוסקים ביחסים שבין אדם לחברו (מעאמלאת).

את עיקר תורתו הפוליטית גיבש על רקע המהלך שהביא לביטול [[הח'ליפות העות'מאנית]] בשנת 1924. בספר שכתב עוד בתחילתו של המשבר הציע דוקטרינה להחייאת מוסד החליפות באופן שיתאים לעולם החדש. בספר מוזכרת מועצה עליונה של חכמי דת בכירים שיעסקו באג'תהאד, יפרשו את המקורות האסלאמיים כך שיתאימו לצרכילצורכי הזמן החדש. בראש מועצה זו יעמוד ח'ליפה בעל כוח דתי, אך לא פוליטי. הדבר לא התקבל, בין השאר משום שח'ליפה זה מקבל כוח דתי גדול יותר מחכמי העולמא, דבר המנוגד לאסלאם הסוני שלא ראה ברצינות את דברי רידא.