השהיה (שבת) – הבדלי גרסאות

לגבי חשש שמא אדם יבוא להגביר את האש על מנת לזרז את זמן הבישול ('שמא יחתה בגחלים') המשנה וגמרא מתנים חשש זה בסוגי תנורים שונים עם עוצמות חום שונות ([[כירה]], [[כופח]] ו[[תנור אפייה|תנור]]), סוגים שונים של חומרי היסק ([[קש]], [[עץ (חומר גלם)|עצים]], [[גפת]]), ומצב ה[[גחלים]] (גחלים במצהבמצב רגיל מול גחלים שנגרפו ופוזר עליהם [[אפר]] ('נקטמו'), פעולה המובילה לכיבוי הגחלים). החשש להגברת האש גובר כאשר האש חזקה יותר, ויורד כאשר האש חלשה יותר. תנור נחשב לבעל החום הרב ביותר, ולכן ישנו בו חשש מתמיד להגברת האש, אף כשמוסק בקש, שהוא חומר בעירה חלש, וגם לאחר שגחליו נגרפו ונקטמו. כירה נחשבת לבעלת חום נמוך יחסית, והחשש להגברת האש קיים בה רק כאשר הכירה הוסקה בעץ ובגפת ולא נגרפה ונקטמה. חשש זה אינו קיים כאשר הכירה הוסקה בקש, או שהוסקה בחומר בעירה אחר אך גחליה נגרפו ונקטמו. הכופח נחשב לבעל חום בינוני בין תנור לכירה, והחשש להגברת האש קיים בו בכל מקרה שהוסק בעץ או בגפת, אך אינו קיים כאשר הוסק בקש, אף אם לא גחליו לא נגרפו ונקטמו.