היסטוריה של סוריה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 9:
==כיבוש האסלאם==
עם התפשטות האסלאם במזרח התיכון, היה האזור שבין הרי הטאורוס למפרץ אילת ובין חצי האי סיני והים התיכון לפרת ולחידקל יחידה אחת שכונתה '''"בלאד אל-שאם"''' (בערבית: بلاد الشام) – ארץ הצפון. האזור קיבל שם זה מפי הערבים שראו שטח זה כצפוני, מצפון ל[[חצי האי ערב]] שם החל להתפתח האסלאם. בתקופת שלטונם של בית אומיה ב[[המאה ה-7|מאה השביעית]] היה אזור זה מרכז הממלכה המוסלמית, העיר [[דמשק]] הוכרזה כבירתה ואזור זה פותח מאוד. בשנת 750 נפל שלטונם של בית אומיה ואת מקומם תפסה שושלת בית עבאס. בתקופת הח'ליפות העבאסית, ששלטו עד [[המאה ה-13|המאה השלוש עשרה]], נחשב אזור "בלאד אל-שאם" כאזור סְפַר מרוחק ולא הושקעו בו משאבים רבים, אולם אחדותו המנהלית של האזור נשמרה.
[[קובץ:Omayyad mosque.jpg|שמאל|ממוזער|250px|
אחדות זו הגיעה אל קיצה במחצית השנייה של המאה האחת-עשרה. סוריה נהייתה אזור המאבקים בין המצרים ה[[פאטמים]] לבין ה[[סלג'וקים]] שהיו בתקופת בניית ממלכתם והתפשטות מזרחה מ[[בגדד]]. בנוסף, בתקופה זו השתלטו צלבנים על ארץ-ישראל ומערב סוריה. סיבות נוספות לחלוקתו של אזור "בלאד אל-שאם" היו התפתחותן של הכת הדרוזית וכת ה"איסמאעיליה", ובנוסף ריכוז גדול של מארונים נוצרים בהר הלבנון, כל אלה היוו חוסר שליטה מרכזית באזור.
בשנת 1299 גורשו מהאזור ה[[צלבנים]], שהגיעו למזרח התיכון מאירופה על מנת לכבוש את ירושלים מידי המוסלמים. עם גירושם כוננו הממלוכים את שליטתם והאזור שב להיות מאוחד. השליט הממלוכי ישב בדמשק, שלט ב"בלאד אל-שאם" וכל מחוזות המשנה היו כפופים לו.
| |||