גבריאל בר – הבדלי גרסאות

'''גבריאל ב{{דגש}}ֶ‏רבֶּ‏ר''' ([[13 בינואר]] [[1919]] -– [[22 בספטמבר]] [[1982]]) היה [[פרופסור]] ל[[היסטוריה]] וחוקר [[אסלאם]] [[ישראלי]].

בר נולד ב[[ברלין]] שב[[עיר בירה|בירת]] [[הקיסרות הגרמנית|גרמניה]]. [[העלייה החמישית|עלה]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] ב-[[1933]], ולמד ב[[בית הספר הריאלי]] ב[[חיפה]]. את לימודיו האקדמיים עשה ב[[האוניברסיטה האמריקאית בביירות{{ה|אוניברסיטה האמריקאית בביירות]]}} וב[[האוניברסיטה העברית בירושלים{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים]]}}, בה קיבל תואר מוסמך ב-[[1952]] וותואר [[דוקטורטדוקטור]] ב-[[1957]]. עבודת ה[[דוקטורט]]הדוקטורט שלו, בהדרכתו של ד"ר אלפרד בונה, עסקה בנושא "הרכוש הקרקעי במצרים המודרנית, 1800 - 19501800–1950" ובה ניתח את תהליך ה[[הפרטה]] של קרקעות המדינה והשפעתן על המעמדות במדינה והכלכלה ב[[מצרים]], אותו עשה בהדרכתו של דוקטור אלפרד בונה. מחקריו שילבו ידע ב[[מזרחנות]] לצד תובנות [[סוציולוגיה|סוציולוגיות]] ו[[כלכלה|כלכליות]], ובשנים מאוחרות יותר הוא עסק בחקר ה[[וואקף]] והשפעתו על פיתוח כלכלי.

בר לקח חלק בכתיבת האנציקלופדיה לנושאי אסלאם. עבודותיו זכו להתעניינות רבה בעיתונות ב[[לבנון]] ובמצרים, וספריו תורגמו לשפה ה[[ערבית]] ונלמדו באוניברסיטאות דוברות השפה הערבית. הוא עמד בראש האגודה האוריינטלית הישראלית, וייסד את הכנס הבינלאומי שלה. באוניברסיטה העברית שימש ראש המכון ללימודי [[אסיה]] ו[[אפריקה]]. כמו כן הוא ערך את בטאון[[ביטאון]] האגודה "[[המזרח החדש]]", ובשנת [[1965]] התפרסם ביוזמתו לראשונה הבטאוןהביטאון "''Asian and African Studies"{{כ}}''.