ענק אדום – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 8684678 של 79.177.199.216 (שיחה) |
|||
שורה 11:
בכוכב גדול יותר, בעל [[מסת שמש]] אחת לערך או יותר, טמפרטורת הליבה מספיקה כדי להתחיל את היתוך ההליום, שבו מתמזגים שלושה אטומי הליום לאטום אחד של [[פחמן]]. כוכב כזה נמצא בתהליך של היתוך מימן כ-90% ממשך החיים שלו. במשך אותו זמן, ליבת הכוכב, שרדיוסה המקורי הוא כחמישית מרדיוס הכוכב, מתכווצת, בעוד שהכוכב עצמו גדל לאיטו. הכוכב מתחמם ונעשה [[בהירות|בהיר]] יותר. [[השמש]] שלנו, לדוגמה, תימצא כעשר מיליארד שנים בשריפת 12% מן המימן שלה. בתקופה זו הכוכב מצוי על [[הסדרה הראשית]] ב[[דיאגרמת הרצשפרונג-ראסל|דיאגרמה של הרצשפרונג-ראסל]], והוא הולך ומטפס בה כלפי מעלה (הבהירות והטמפרטורה שלו עולים).
בשלב זה מגבירה הכבידה את אחיזתה. הליבה מתחממת מהר יותר, ובשולי הליבה מתחיל היתוך
המשך התהליך תלוי במסת הכוכב. בכוכבים בינוניים, שמסתם קטנה מ-2.57 מסות שמש, הליבה תלך ותידחס, עד שהלחץ, קרוב לטון אחד לסנטימטר מעוקב, [[גז מנוון|ינוון]] את הגז המצוי בה: [[קליפת אלקטרונים|קליפות האלקטרונים]] הן המחסום האחרון בפני קריסה מוחלטת פנימה. כשמחממים [[גז]] רגיל, הוא יכול לשחרר אנרגיה על ידי התפשטות. לעומת זאת, התנהגותו של גז מנוון קרובה יותר לזה של מוצק - הוא אינו מתפשט, וכך יעבור הכוכב [[הבזק הליום]]. במשך רגע אסטרונומי, מספר שעות בודדות, הטמפרטורה בליבה הולכת ועולה, וגורמת להתכת כמויות הולכות וגדלות של הליום. ייצור האנרגיה בשלב זה הוא אדיר - הכוכב משחרר אנרגיה כמו [[גלקסיה]] שלמה - אלא שהאנרגיה הזו אינה מפרקת את הכוכב. היא נבלעת כולה באטומי ההליום, ומשחררת אותם מן המצב המנוון. ההליום חוזר למצב של גז טהור, והוא ממשיך את ההתכה בקצב מתון יותר. לחצו של היתוך ההליום עוצר את התכווצות הליבה, שרדיוסה בשלב זה כאלפית משל הכוכב. בתהליך זה לא ניתן לצפות ישירות - הבזק ההליום עטוף היטב בשכבות החיצוניות של הכוכב: מיליוני קילומטרים של גז מימן לוהט.
|