מודל דרודה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: דוגמה; מסוים; ביניהם; לעתים; היות ש; אינפיניטסימלי; |
|||
שורה 3:
השאלה מדוע חלק מהחומרים מוליכים חשמל וחום טוב יותר מאחרים הייתה שאלה פתוחה בפיזיקה של סוף המאה התשע עשרה. בשנת [[1897]] גילה [[ג' ג' תומסון]] את קיומו של ה[[אלקטרון]], שהיווה מועמד טבעי לתפקיד נושא הזרם במתכות. שלוש שנים לאחר מכן פרסם פאול דרודה את המודל הפשטני שלו להולכה במתכות, שהוא למעשה יישום [[התורה הקינטית של הגזים]] (שהייתה כבר אז תורה מוצלחת מבחינת הכח הניבויי שלה) עבור מתכות. חשוב לזכור כי באותה תקופה עוד לא פותחה [[מכניקת הקוונטים]], ועוד לא היה ידוע שהחומר בנוי מ[[אטום|אטומים]] בעלי גרעין כבד המוקפים באלקטרונים קלים יותר היכולים להתנתק בקלות יחסית, אך עובדה זו אינה חיונית עבור המודל כל עוד קיימים נושאי מטען כלשהם החופשיים לנוע בחומר.
המודל מנבא בהצלחה רבות מהתופעות הנצפות במתכות, וביניהן [[חוק אוהם]], [[חוק וידמן פרנץ]], [[תדירות פלזמה|תדירות הפלזמה]] ועוד. עם זאת, המודל פשטני מאוד ואינו כולל אפקטים קוואנטיים ולכן קיימים פערים רבים בין תחזיות המודל למדידות. על אף מגבלותיו, המודל משמש עד היום כבסיס אינטואיטיבי לדיון על מוליכות
==הנחות המודל==
[[קובץ:Electrona in crystallo fluentia.png|שמאל|ממוזער|250px|על פי מודל דרודה, האלקטרונים (בכחול) נעים בין היונים הטעונים חיובית (באדום) ומתנגשים בהם.]]
| |||