אנצאר – הבדלי גרסאות

'''אל-אנצאר''' (ב[[ערבית]]: الانصار; מילולית: העוזרים/תומכים) הוא מונח [[אסלאם|איסלאמי]] המייצג במקור את תושבי [[מדינה]] המוסלמים שסייעו לעדת מאמיניו של [[מוחמד]] לאחר [[היגהג'רה|ההגירההגירתם]] שלהם מ[[מכה]] בשנת [[622]]. מרבית האנצאר נמנו על שני שבטים: העוג' והחזרג', ויחד עם ה[[מוהאג'רון|מהאג'רון]] (ראשוני המאמינים המהגרים ממכה) הם מהווים את ה[[צחאבה]], או קבוצת רעי מוחמד המהווים מקור לתחיקה משפטית ומודל לחיקוי למוסלמים. האנצאר זכורים באדיקותם ובאומץ לבם ובין הבולטים שבהם היו מעת' בן ג'בל וסעד בן עבידה.

לאחר מות מוחמד הפך המונח אנצאר לכינוי כללי ליחידות ה[[צבא]] הערביות שפלשו לאזורים הסובבים את [[חצי האי ערב]]. האנצאר כבשו את [[האימפריה הסאסאנית]] והכו נמרצות את [[האימפריה הביזנטית]]. בהדרגה התיישבו חיילות המצב במחנות צבא שהפכו ברבות השנים לערים כמו [[קהיר]], [[בצרה]], [[כופה]] ואחרות. האנצאר היו חמושים ב[[כידון|כידונים]], [[רומח|רמחים]], [[חרב|חרבות]] ו[[קשת|קשתות]] ו[[פרש|רכובים]] על [[סוס|סוסים]] שהקנו להם יכולות תמרון וניידות גבוהות. האנצאר שימשו לעתים גם כ[[חיל רגלים]]. הם היוו את סוג היחידה העיקרית בצבא ה[[ח'ליפות]] עד למאהל{{ה|מאה ה-9}}, עת הם הוחלפו בידי חיילים-[[עבד|עבדים]] זרים המכונים ע'למאן או [[ממלוכים]].

למן [[המאה ה-19]] נוכס השם לקבוצות מוסלמיות שיצאו ל[[ג'האד]] כנגד חדירת [[המערב]], החל ב[[מרד המהדי]] ב[[סודאן]]. השם נמצא בשימוש קבוצות [[טרור]] וחמושים אסלאמיות שונות ברחבי העולם המוסלמי, למן [[אינדונזיה]], [[הודו]], [[פקיסטן]], [[אפגניסטן]], [[עיראק]], [[תימן]], [[סומליה]], [[סודאן]], [[מצרים]], [[אלג'יר]], [[מרוקו]] ו[[ישראל]].