השידור העברי של "תחנת שלום וקידמה" ממוסקבה – הבדלי גרסאות

'''השידור העברי של רדיו "קול השלום והקידמה" ממוסקבה''' היה שידור [[רדיו]] יומי בשפה ה[[עברית]] ששודר מ[[מוסקבה]] מ[[שנות ה-60]] ועד לנפילת ל[[נפילת ברית המועצות]].

בתקופת השלטון הסובייטי שידרה [[ברית המועצות]] שידורי [[תעמולה]] באמצעות תחנה שנקראה "קול השלום והקידמה". התחנה החלה לשדר בנובמבר [[1964]], מהמשדרים של רדיו מוסקבה. השידורים היו מיועדים בראשיתם לארצות [[דרום אמריקה]], ושודרו בשפה ה[[ספרדית]], ובהמשך ליתר ארצות תבל בשלל שפות. זאת בנוסף לשידורי החוץ הקודמים של רדיו מוסקבה ב[[אנגלית]], ב[[צרפתית]] ווב[[גרמנית]].

ברית המועצות הייתה מעורבת באותן שנים בעניניבענייני [[המזרח התיכון]], באספקת נשק למדינותל[[מדינות ערב]], באימון צבאותיהן, בבניית [[סכר אסואן]] ובהתערבות מדינית, ונקטה עמדה אנטי-[[מדינת ישראל|ישראלית]]. במסגרת מעורבות זאת מצא השלטון הסובייטי לנכון לשדר שידורי תעמולה לישראל.

רדיו מוסקבה בחר בדרך מתוחכמת של תעמולה בכנותו את התחנה, בפתיחת כל שידור, בכינוי "תחנת השידור של דעת הקהל הסובייטית", כאילו ברית המועצות היא מדינה חופשית שיש להבה [[דעת קהל]] והתחנה היא לכאורה תחנה לא רשמית שאיננה מבטאת את דעת השלטונות, אלא תחנה ציבורית המבטאת דעת קהל חופשית. השידורים נקטו בנימה שקטה ובלתי מתלהמת, אך הם ביטאו את עמדתה הקשוחה של ברית המועצות בכל נושא בין לאומי.

בהמשך תקופת שלטונו של גורבצ'וב החלו גישושים ומגעים לחידוש היחסים בין ברית המועצות לישראל, שנותקו בעקבות [[מלחמת ששת הימים]]. בראשונה חודשו היחסים ה[[קונסוליה|קונסולריים]]. בקיץ שנת [[1991]], לקראת פירוקה של ברית המועצות, חדלה תחנת "קול השלום והקידמה" לשדר את השידור העברי. ממש על סף פירוק ברית המועצות, חודשו ב-[[31 בדצמבר]] 1991 אף היחסים הדיפלומטיים ו[[אלכסנדר בובין]] הגיש את כתב האמנתו לנשיא מדינת ישראל [[חיים הרצוג]].

תחנת "קול השלום והקידמה", על יתר שלל השפות בהן שידרה, המשיכה בשידוריה עד לנפילתל[[נפילת ברית המועצות]], עת החלה להקרא "השירות העולמי של קול [[רוסיה]]". תחנה זו לא שידרה שידורים בשפה העברית.