קהלת מוסר – הבדלי גרסאות

שותפו של מנדלסון בעריכת "קהלת מוסר" היה אדם בשם טוביה בּוֹק (Bock). לא ידוע מיהו אדם זה; ב[[פנקס קהילה|פנקסי הקהילה]] של ברלין אמנם מופיע אדם בשם זה, אך הוא היה [[סוחר]] מבוגר בהרבה ממנדלסון ולא ידוע על כל עיסוק אינטלקטואלי או ספרותי שלו. משערים שמדובר ב[[כינוי ספרותי]] לאדם אחר: יש הסבורים שמדובר ב[[אהרון גומפרץ]], ידידו ומדריכו של מנדלסון, ויש שהציעו שזהו שם כיסוי למנדלסון עצמו. בסך הכול יצאו לאור שני גליונותגיליונות שבכל אחד מהם שמונה עמודי דפוס. על הגליונותהגיליונות לא מופיעים שמות המחברים, וכפי הנראה הודפסו בכמות קטנה יחסית.

גליונותגיליונות "קהלת מוסר" עסקו כאמור באסתטיקה, במוסר ובתיקון המידות. בכתב העת קרא מנדלסון להתבוננות ביפי הבריאה והטבע, גם כמכשיר להכרת ה[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]]. כראיה לקריאתו הביא מנדלסון את מאמרי [[הרמב"ם]] על הכרת האלוהים מתוך התבוננות בעולם, ו[[ספרות חז"ל|מאמרי חז"ל]] נוספים, כגון הציווי על [[ברכת האילנות]]. גישה אופטימית וחיובית זו הייתה שונה במובהק מהקו הקפדני והקודר שהטילה ספרות המוסר בסגנון הספר "[[קב הישר]]" שהייתה נפוצה באותה תקופה ב[[יהדות אשכנז]], וגרסה הטלת מורא על היהודי המאמין ואיום בעונשי [[גיהנום]] על החוטאים. נושא נוסף שהודגש במאמרים שבכתב העת היה השימוש בלשון העברית. מנדלסון התלונן על הזנחת הלשון העברית אצל הכותבים והמחברים, קרא להרחבת השימוש בה, וטען שניתן להשתמש בעברית לכל מטרה, ואפילו לצורך [[ספרות]] ו[[שירה]]. בגיליון השני של כתב העת עלה נושא נוסף, והוא ביקורת חברתית על סדרי הקהילה היהודית. מנדלסון מתח ביקורת על ה[[צביעות]] של ההנהגה הדתית בקהילה ועל ה[[שחיתות]] של בעלי ההון. כנגד תופעות אלו הוא קרא להשתלמות מוסרית של האדם ולתיקון עצמי המביא את האדם להיות בעל משפחה הגון, מסודר ושמח בחלקו.

"קהלת מוסר" לא היה כתב העת העברי הראשון, שכן קדמו לו כתבי עת תורניים שיצאו לאור ב[[אמסטרדם]] ב[[המאה ה-17|מאה השבע-עשרה]]. גם הגדרתו ככתב עת מוטלת בספק מאחר שיצאו ממנו רק שני גליונותגיליונות. אף על פי כן מקובל להתייחס אליו כאל כתב העת המודרני הראשון בעברית, לפחות כמבשרו של "המאסף", שקיבל גם הוא את התואר הזה. במפעל [[המילון ההיסטורי ללשון העברית|המילון ההיסטורי]] של [[האקדמיה ללשון העברית]] מסמן "קהלת מוסר" את ראשיתה של תקופת הספרות העברית החדשה.