התאוריה של הכול – הבדלי גרסאות

▲מאז ימי [[יוון העתיקה]], [[פילוסופים]] שיערו כי מגוון המראות מסתיר אחדות כלשהי- כך שרשימת הכוחות היא קצרה, ומכילה ערך אחד בלבד. לדוגמה- הפילוסופיה המכנית של המאה ה-17 (אשר טוענת כי את כל המתרחש ביקום ניתן להסביר בידי כוחות הטבע) גרסה כי את כל הכוחות אפשר להכניס תחת קטגוריית "[[כוח מגע|כוחות מגע]]" בין חלקיקים מוצקים וזעירים. גישה זו ננטשה לאחר קבלת התאוריה של כוח המשיכה ארוך-הטווח של [[אייזק ניוטון]]- אך באותו זמן, עבודתו של ניוטון על ספרו [[עקרונות מתמטיים של פילוסופיית הטבע| פרינקיפיה]] סיפקה את ההוכחה האמפירית הראשונה עבור האיחוד של כוחות שונים לכאורה: עבודתו של [[גלילאו]] על משיכה ארצית, חוקי [[קפלר]] לתנועת כוכבי-הלכת, וההסבר עבור [[גאות ושפל]]- כולם הוסברו בצורה כמותית בידי חוק אחד ויחיד- [[חוק הכבידה האוניברסלי]].

▲ב-1820, [[הנס כריסטיאן אורסטד]] גילה קשר מסוים בין [[חשמל]] ל[[מגנטיות]] ובכך החל עשורים שלמים של עבודה, כאשר גולת הכותרת שלה תהיה התאוריה האלקטרומגנטית של [[ג'יימס קלארק מקסוול]]. כמו כן במהלך המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ניכר בהדרגה כי תופעות שכיחות של כוחות- [[כוח מגע|כוחות מגע]], [[אלסטיות]],[[ צמיגות]], [[חיכוך]], [[לחץ]]- נבעו למעשה מפעולות גומלין חשמליות בין החלקיקים הקטנים ביותר של החומר. בשנות ה-20 המאוחרות של המאה ה-20, [[מכניקת הקוונטים]] החדישה הראתה כי [[קשר כימי|קשרים כימיים]] בין אטומים הם דוגמאות לכוחות חשמליים (לפי קוואנטים)- דבר אשר הצדיק אפוא את התרברבותו של [[פול דיראק]] לפיה, "החוקים הפיזיקאליים הנדרשים, עבור תאוריות מתמטיות של חלק גדול מהפיזיקה- וכל כולה של הכימיה- ידועים לחלוטין".