מחנה עולים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מחיקת פסקה שאינה שייכת לערך
שורה 1:
[[קובץ:Bet Lid Immigration Camp1949.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מחנה עולים [[בית ליד]] בשנת 1949.]]
'''מחנות עולים''' היו למקומות היישוב הזמני של [[עולה חדש|העולים החדשים]], שהגיעו בשנותיה הראשונות של [[מדינת ישראל]]. חסרונם הגדול היה באווירה שהם יצרו: שוכני המחנות קיבלו את כל צרכיהם מהממסד ולא נדרשו לצאת ל[[עבודה (כלכלה)|עבודה]]. המוסדות ראו בכך פתרון זמני, אך הוא נמשך מעבר לזמן המצופה. היו לכך תוצאות שליליות בתחום מוסר העבודה - צורת מחיה זו הורידה את המוטיבציה לחזור לחיים סדירים. השיטה הייתה למעמסה על התקציבים הציבוריים וכך אט אט נסגרו המחנות והפכו להיות ל[[מעברה|מעברות]], שבהן כל תושב אחראי לקיומו.
 
==הרקע להיווצרות המחנות==
בתום [[מלחמת העולם השנייה]] [[בעלות הברית]] מצאו, בעיקר על אדמת [[גרמניה]], [[ניצולי השואה]] שמצבם הפיזי, הבריאותי והנפשי היה טעון טיפול אינטנסיבי. הניצולים המשיכו לשכון באותם [[מחנה ריכוז|מחנות ריכוז]] בהם הושמו על ידי ה[[נאצים]], אך נהנו משפע מזון (לא כמו הגרמנים מסביב), שירותים רפואיים וכל מה שדרוש היה לקיום שוטף לתקופת מעבר. כל מחנה קבל את הסיוע הכספי והכלכלי הדרוש על מנת להחזיר את ניצולי השואה לתפקודם הנורמלי בחברה. מה שהיה צריך להיות נוהג זמני נמשך מעבר לשנה-שנתיים. תושבי המחנות לא ניסו להשתלב בחברה הגרמנית, חוץ מאנשים בודדים שעשו כן, לאחר שגילו יוזמות כלכליות, בין השאר בתחומים המיועדים לשולי החברה, ואלו הקימו מחדש את "יהדות גרמניה". ה"עקורים" המתינו ל"פתרון" בדמות [[הגירה]] למדינות מעבר לים או ל[[ארץ ישראל]]. האפשרויות לכך היו מוגבלות וכך המחנות, אשר כונו בהמשך [[מחנה עקורים|מחנות עקורים]] המשיכו להתקיים. מפעם לפעם יזמה [[ההנהלה הציונית]] פעולות על מנת לעורר את דעת הקהל, כמו מבצע [[יציאת אירופה]]. דעת הקהל בעולם השתכנעה מחריפות הבעיה וכך הובאה ל[[עצרת האו"ם]] החלטה לפתוח את שערי ארץ ישראל ל-100,000 עקורים. עוד טרם שההחלטה יצאה לפועל החל הדיון בהצעה להקמת מדינת ישראל והיה ברור שעם הקמתה היא תקלוט את העקורים.
 
==הקמת מחנות העולים==
שורה 9 ⟵ 6:
מחנה עולים ראשון הוקם על ידי [[הסוכנות היהודית]] ב[[קרית שמואל]] עוד בתחילת 1947 ונקלטו בו 700 עולים ששוחררו מ[[מחנה המעצר בעתלית]] {{הערה|{{דבר||מחנה מעבר לעולים בקרית שמואל|1947/02/07|02001|7 בפברואר 1947||Ad|}}}}. לקראת הסיכוי לעליית 100,000 עולים מ[[מחנות עקורים|מחנות העקורים]] הכינה הסוכנות היהודית אלפי יחידות דיור בערים ובמושבות ובנוסף לכך עשרה מחנות עולים. אולם עד דצמבר 1947 רובם נותרו ריקים ומחנות עולים פעלו אז ב[[מחנה המעצר בעתלית]] (בה היו 1,400 עולים בנובמבר), בקרית שמואל וב[[חדרה]] {{הערה|{{דבר|ברכה חכם|לויכוח על קליטת עליה|1947/12/08|00201|8 בדצמבר 1947|}}}}.
 
לאחר [[החלטת החלוקה]] של האו"ם, עוד לפני תום [[המנדט הבריטי]], התגבר זרם העולים ל[[ארץ ישראל]] והם שוכנו על ידי הסוכנות היהודית במחנות עולים נוספות שהוקמו במחנות צבא שפונו על ידי [[הצבא הבריטי]] במרכזי היישוב היהודי. בשלב זה הוקם [[מחנה העולים בפרדס חנה]] וכן, הוקמו מחנות ב[[רעננה]], [[מעברת שבות עם|בית ליד]], [[בנימינה]] ו[[ראש העין]]. לאחר מכן הוקמו מחנות עולים בישובים: [[באר יעקב]] (על חלק ממחנה [[צריפין]]), קריית אליהו ([[חיפה]]), [[קרית מוצקין]] (מחנה צבאי מול תחנת הרכבת), [[רחובות]] (בדרום העיר) ו[[ירושלים]] (באזור תלפיות) <ref>מרים קצ'נסקי, ‏[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12939 "המעברות"], מתוך: עולים ומעברות, 1948 - 1952, יד בן צבי, תשמ"ז, באתר מט"ח</ref>. במחנות העולים שוכנו רק עולים אשר לא הסתדרו לבד הודות ליוזמה אישית או קרובים בישראל. המחנות פעלו במתכונת [[מחנות עקורים|מחנות העקורים]] באירופה, כאשר [[הסוכנות היהודית]] דואגת לכל מחסורם של העולים עד עזיבתם את המחנה.
 
 
==תנאי המחנות==