קרב אלייה – הבדלי גרסאות

הצבא הרומי היה באותו זמן דומה יותר למיליציה אזרחית מאשר לצבא הסדיר המוכר לנו מתקופת [[הקיסרות הרומית]]. באותה תקופה המערך הרומי היה בנוי בדומה ל[[פלאנקס]] יווני, עם [[הופליט|הופליטים]] כבדים במרכז (שגויסיו מקרב האוכלוסייה העשירה של העיר) ובאגפים חיילים עם חימוש קל יותר שהגיעו מהשכבות העניות יותר של החברה. באותה תקופה היה על החייל הרומי לספק לעצמו את הציוד הצבאי ועל כן היה פער ממשי בין איכות החיילים העשירים במרכז לבין החיילים העניים באגפים. הבדל זה שיחק לטובת הגאלים, וכאשר הם הסתערו קרסו האגפים הרומיים ופתחו במנוסה, והשאירו ההופליטים פגיעים במרכז. בזאת הוכרע הקרב - הפלאנקס הרומי לא יכול היה להתגונן ביעילות כשאגפיו חשופים, ואכן במהרה טבחו הגאלים בשאריותיו האומללות של הצבא הרומי. רבים מהנופלים היו מאזרחיה המבוגרים והמכובדים ביותר של העיר, שחסרונם יורגש היטב באסון שעתיד היה לבוא על רומא.

 

 

 

הגאלים לא היו ערוכים למצור ממושך על הקפיטולין, דבר שהתבטא ב[[מגפה]] שפרצה ביניהם כתוצאה מאי-קבורת הגופות הרבות שהיו מושלכות בעיר. הרומאים הנצורים בקפיטולין שאפו גם הם לסיים את הנוכחות הגאלית בעירם בהקדם, ולכן הגיעו הצדדים להסכם לפיו ישלמו הרומאים כמות מוסכמת של אלף ליטראות זהב (כמה מאות ק"ג) כפדיון על עירם. במקורות הרומיים מופיעה האגדה לפיה גילו הרומאים ש[[ברנוס]] מלך הגאלים השתמש במשקולות כבדות יותר מהמקובל בזמן שקילת הזהב הרומי, בנסיון לסחוט כמות גדולה יותר של זהב. כשהתלוננו הרומאים בפני ברנוס הוא זרק גם את חרבו על המשקולת כהתרסה והצהיר {{ציטוטון|[[אבוי למנוצחים]]!}} (ב[[לטינית]]: "Vae Victis!"), כלומר כי חוקי המשחק נקבעים על ידי המנצח בלבד ולמנוצח לא נותר אלא לקבל את הדין.