שפיטות – הבדלי גרסאות

ל[[בית המשפט העליון]] בראשותו של [[אהרן ברק]] מיוחסת הגישה של "הכל שפיט", כלומר אין נושא שבית המשפט נמנע מלהכריע בו. ביטוי מובהק לגישה זו בא בדבריו של ברק: {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=בג"ץ 910/86 [[יהודה רסלר]] נגד שר הביטחון, ניתן ב-12.6.88|תוכן=

נקודת המוצא העיונית לבחינתה של השפיטות (או אי השפיטות) הנורמאטיבית הינה התפיסה, כי המשפט הוא מערכת של איסורים והיתרים. כל פעולה הינה מותרת או אסורה בעולם המשפט. אין פעולה, שהמשפט לא חל עליה. כל פעולה נתפסת בעולם המשפט. ... אכן, כל פעולה ניתנת "להיכלא" בנורמה משפטית, ואין פעולה שאין לגביה נורמה משפטית "הכולאת אותה". אין "חלל משפטי", שבו פעולות מתבצעות בלי שהמשפט נוקט כלפיהן כל עמדה. המשפט משתרע על כל הפעולות. לעתים הוא אוסר, לעתים הוא מתיר, תוך שהוא יוצר לעתים הנחה של היתר (הכל מותר לפרט, אלא אם כן נאסר") או של איסור ("הכל אסור לשלטון אלא אם כן הותר"). אף במקום שבו קיימת "לאקונה" במשפט, קובע המשפט דרכים למילויה של הלאקונה. על-פי גישה זו לא ייתכן כלל מצב, שבו אין נורמה משפטית החלה על פעולה. לעניין זה אין נפקא מינה מהי אותה פעולה, אם פוליטית היא אם לאו, אם עניין היא למדיניות אם לאו. כל פעולה - ותהא פוליטית או עניין למדיניות ככל שתהא - נתפסת בעולם המשפט, וקיימת נורמה משפטית הנוקטת עמדה כלפיה, אם מותרת היא או אסורה. הטיעון, "העניין לא היה עניין משפטי אלא עניין פוליטי מובהק", מערבב מין בשאינו מינו. היותו של העניין "פוליטי מובהק" אינו יכול להסיר מאותו עניין את היותו גם "עניין משפטי". כל דבר הוא "עניין משפטי", במובן זה שהמשפט קובע לגביו עמדה, אם מותר הוא או אסור.}} <ref>בג"ץ 910/86 [[יהודה רסלר]] נגד שר הביטחון, ניתן ב-12.6.88</ref>

בהמשכו של פסק דין זה סייג ברק את דבריו, והבחין בין '''שפיטות נורמטיבית''' (שאותה תיאר בדבריו לעיל) לבין '''שפיטות מוסדית''', וציין: {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שם|תוכן=

:סכסוך הוא שפיט מוסדית, אם ראוי לו לסכסוך שיוכרע על-פי המשפט בבית המשפט. סכסוך אינו שפיט מוסדית, אם ראוי לו לסכסוך שלא יוכרע על-פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט. השפיטות המוסדית עוסקת איפוא בשאלה, אם המשפט ובית המשפט הם המסגרות הראויות להכרעה בסכסוך. השאלה אינה אם ניתן להכריע בסכסוך על-פי המשפט ובבית המשפט; התשובה על שאלה זו היא בחיוב. השאלה הינה אם רצוי להכריע בסכסוך – שהוא שפיט נורמאטיבית – על-פי אמות מידה משפטיות בבית המשפט.}}

דוגמה לסוגיה שאינה שפיטה מוסדית נתן ברק בפסק דין מאוחר יותר שלו: {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=בג"ץ 4058/95 בן מנשה נ' שר הדתות<ref>[http://elyon1.court.gov.il/files/95/580/040/A01/95040580.a01.htm בג"ץ 4058/95 בן מנשה נ' שר הדתות], פ"ד נ"א(3) 876</ref>.|תוכן=

:שאלת הנהגתם של הנישואין האזרחיים בין בני-זוג חסרי עדה דתית - כמו גם הנהגתם של נישואין אזרחיים לגבי בני-זוג המשתייכים לעדות דתיות שונות - היא שאלה קשה וסבוכה. אין לגביה הסכמה לאומית. היא קשורה בהכרה בסטטוס, הפועל כלפי כולי עלמא. במצב דברים זה נראה לכאורה כי המוסד הראוי לטיפול ולהסדרת הנושא היא הכנסת ולא בית-המשפט <ref>[http://elyon1.court.gov.il/files/95/580/040/A01/95040580.a01.htm בג"ץ 4058/95 בן מנשה נ' שר הדתות], פ"ד נ"א(3) 876</ref>.}}

בפסק -דין אחר הציג ברק גישה דומה: {{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=ע"א 10280/01 ד"ר טל ירוס-חקק וד"ר אביטל ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה |תוכן=

:עקרונית ראוי הוא כי הכרה בסטטוס משפטי חדש – בין סטטוס של נישואים אזרחיים ובין סטטוס של משפחה חד-מינית – תיעשה על ידי המחוקק ולא על ידי בית המשפט. גישתי זו נגזרת מתפיסתי העקרונית לפיה "ככלל, שופט אינו צריך להיות נושא דגל של הסכמות חברתיות חדשות. עליו לתת ביטוי לערכי יסוד המוכרים בחברתו ולא ליצור אותם". (א' ברק, שופט בחברה דמוקרטית 47 (2004)) <ref>ע"א 10280/01 ד"ר טל ירוס-חקק וד"ר אביטל ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה</ref>}}

באותו פסק -דין ציין שופט בית המשפט העליון [[אליהו מצא]]:{{ציטוט|מרכאות=כן|מקור=שם|תוכן=

:הנה-כי-כן, יש מקרים - ואלה, אמנם, נדירים - שבהם ראוי לבית-המשפט להדיר את עצמו מן ההכרעה בסוגיה שהונחה לפניו ואשר בשל אופייה מן הראוי להניחה למחוקק. כך מתחייב, בין היתר, מעקרון הפרדת הרשויות, הנמנה עם ערכי שיטתנו הדמוקרטית. ודוק: עיקרון זה אינו גורע מכוחו של בית-המשפט לפסוק, בגדר סמכותו ועל-פי שיקול-דעתו, בכל עניין המובא להכרעתו. עם זאת יש בו כדי להשפיע על בחירת השופט בין אופציות שונות העומדות לפניו. יש שהדרת עצמו מן ההכרעה אף היא נמנית עם האופציות הפתוחות לפניו.}}

*הרחבת גבולות השפיטות מעמיסה על [[בג"ץ]] עומס יתר עקב הריצה המהירה של בעלי עניין שונים בכל נושא אפשרי, ובקשת סעד משפטי בכל החלטה של הרשות המבצעת. [http<ref>{{ynet||שר המשפטים: צמצום בשפיטות יקל בעומס|3471788|15 בנובמבר 2007||0}}<//www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3471788,00.html]ref>

* צמצום השפיטות יביא למתן כוח רב מדי לגורמים פוליטיים, לפקידות בכירה ולפרקליטות ללא מנגנון מאזן ביקורתי. [http<ref>{{הארץ|יובל יועז|משפטנים לפרידמן: צמצום השפיטות מסוכן לדמוקרטיה|928055}}<//www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=928055&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0]ref>

* "{{ציטוטון|בפסיקתו של בית המשפט העליון מתבלט קו ברור, לפיו אין תחולה לדוקטרינה של חוסר שפיטות מוסדית במקום שהכרה בה עשויה למנוע בחינה של פגיעה בזכויות האדם".}} קו זה החל כבר בפסיקתם של השופטים [[אלפרד ויתקון]]<ref>בג"ץ 606/78 אויב נ' שר הביטחון, פ"ד לג(2)</ref> ו[[משה לנדוי]]<ref>בג"ץ 390/79 דוויקאת נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(1)</ref>.

* "{{ציטוטון|הדינים הנוגעים לפעילות מונעת של צבא הגורמת למותם של מחבלים ושל אזרחים תמימים שבקרבתם, דורשת בחינה בדיעבד של התנהגות הצבא. בחינה זו צריכה להיות – כך קובע המשפט הבינלאומי המנהגי – בעלת אופי אובייקטיבי. כדי להגביר את אופיה זה, ולהבטיח את מירב האובייקטיביות הנדרשת, מן הראוי לחשוף בדיקה זו לביקורת שיפוטית. ביקורת שיפוטית זו אינה תחליף לביקורת השוטפת של גורמי הצבא, המפעילים ביקורת זו מראש. ... כמו כן, ביקורת שיפוטית זו אינה תחליף לביקורת אובייקטיבית בדיעבד, לאחר אירוע שבו נפגעו, לפי הטענה, אזרחים תמימים שלא נטלו חלק ישיר במעשי האיבה. משנערכה (בדיעבד) ביקורת, ראוי הוא לאפשר, במקרים מתאימים, ביקורת שיפוטית על החלטותיה של ועדת הבדיקה האובייקטיבית. הדבר יבטיח את פעולתן התקינה."}}