טיוטה:צדק מחלק בדיני נזיקין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ביקורת: הסרת קובץ
שורה 110:
המטרה הראשונה היא '''[[הרתעה (משפטים)|הרתעה]]''' מביצוע מעשים לא יעילים כלכלית. הסנקציה הנזיקית אמורה לגרום למזיקים בכוח להבין שפעילות מזיקה כלכלית לא תשתלם להם. כך למשל, יזהרו מומחים המייעצים בתחום עיסוקם שאם יתנו חוות דעת כושלת בנסיבות עסקיות אז אולי הם יחסכו בזמן, אך יש סיכוי שיחייבו אותם בפיצוי בגין הנזק שנגרם (פסק דין '''קדימה''' ברשימת המקורות). כמובן שמטרה זו מחייבת להגדיר במפורש מהו מעשה שאינו יעיל כלכלית, שכן רק אז נדע להרתיע מפניו. על מטרה זו נרחיב בהמשך.
 
המטרה השנייה היא '''פיזור הנזק'''. ההנחה היא שרוב בני האדם הם "[[שנאת סיכון|שונאי סיכון]]" כשמדובר בצרכים הבסיסיים שלהם. את הצרכים הבסיסיים רוב האוכלוסייה מממנת באמצעות עיקר ההכנסה שלה וכשמוטלת חבות נזיקית על המזיק או הניזוק לבדם היא עלולה לפגוע בו קשות. פיזור הנזק נעשה באמצעות מנגנונים שונים.
 
אחד ממנגנונים אלה הוא מנגנון הביטוח, ואכן מקובל שאחריות נזיקית ניתנת ל[[ביטוח]]. הביטוח משתמש בכסף ה"עודף" של אנשים להגנת הדברים החשובים והבסיסיים ביותר. תמורת חצי אחוז מההכנסה של 10 אנשים, ביכולתם לבטח את הנזק הצפוי לבית של כל אחד מהם (זה אפקט ה"פיזור"). הבעיה בביטוח שבמצבים מסוימים הוא עלול להפחית את ההרתעה שחיוב המזיק היה אמור להשיג. מנגד, היתרון בו הוא בכך שהוא מאפשר לכולנו כ"מזיקים וניזוקים פוטנציאלים" להמשיך בחיינו למרות הסיכונים הרבים שמסביבנו.