לאוורת השילוש-סרגייב – הבדלי גרסאות

|מפה=[[קובץ:Lavra-map-HE.png|מרכז|250px]]

}}

'''[[לאוורה|לאוורת]] [[השילוש הקדוש|השילוש]]-סרגייב''' ([[רוסית]]: '''Троице-Сергиева лавра''') הוא ה[[מנזר]] הגדול ביותר ב[[רוסיה]], והוא שוכן במרכז ה[[עיר]] [[סרגייב פוסד]] ב[[מחוז מוסקבה]] הנמצאת במרחק של כ-90 ק"מ מ[[מוסקבה]], על הדרך המובילה ל[[ירוסלבל]]. המנזר הוקם ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] על ידי [[סרגיי רדונז'סקי]] ומילא תפקיד חשוב ב[[היסטוריה של רוסיה]].

 

==היסטוריה==

===המאה ה-14===

המנזר הוקם ב-[[1345]] על ידי סרגיי רדונז'סקי, אחד [[קדוש (נצרות)|מהקדושים]] ה[[רוסים]] הידועים ביותר. האב סרגיי בנה בגבעת מאקובץ [[כנסייה]] מ[[עץ (חומר גלם)|עץ]] לכבוד [[השילוש הקדוש]]. התקופה שלאחר הקמת המנזר מתועדת היטב במסמכים המתייחסים לחייו של האב סרגיי ותלמידיו.

 

===המאה ה-15===

האב סרגיי הוכרז כקדוש של [[נסיכות מוסקבה]] ב-[[1422]]. באותה שנה נבנתה [[קתדרלה|קתדרלת]] ה[[סלע|אבן]] הראשונה על ידי קבוצה של נזירים [[סרבים]], שהקימו [[מקלט]] במנזר לאחר [[קרב קוסובו]]. שרידיו של האב סרגיי מצויים מאז בקתדרלה, המוקדשת לשילוש הקדוש. [[צייר]]י ה[[איקונין|איקונינים]] הרוסים הבכירים של רוסיה, [[אנדריי רובלב]] ו[[דנייל צ'יורני]], הוזמנו על מנת לקשט את הקתדרלה ב[[פרסקו]]ת. ה[[מסורת]] שהונהגה מאז הייתה שבני משפחת המלוכה של נסיכות מוסקבה [[הטבלה|מוטבלים]] במקום ו[[תפילה|מתפללים]] שם.

 

 

===המאה ה-16===

בנייתה של קתדרלת לקיחתה של [[מריה הקדושה]] לשמים<ref>זו משמעות ה[[מילה (בלשנות)|מילה]] ה[[אנגלית]] Assumption בהקשר של ה[[נצרות]]</ref> נמשכה 26 שנים, והיא החלה ב-[[1559]] לפי הוראה של [[איוואן האיום]]. הקתדרלה מבוססת על [[הקרמלין]] ב[[מוסקבה]], אך גדולה ממנו בהרבה. בין האיקונות מ[[המאה ה-16|המאות ה-16]] עד [[המאה ה-18|ה-18]] מוצגת יצירת המופת של ה[[אמן (אמנות)|אמן]] [[סימון אושאקוב]], האיקונין של [[הסעודה האחרונה (אירוע)|הסעודה האחרונה]]. קבוצה של אמנים מ[[ירוסלבל]] [[צבע]]ה את ה[[קיר]]ות הפנימיים בפרסקות בצבעי [[סגול]] ו[[כחול]] ב-[[1684]]. ב[[קטקומבה]] קבורים [[בוריס גודונוב]], משפחתו ומספר [[פטריארך|פטריארכים]] אחרים מ[[המאה ה-20]].

 

 

===המאה ה-18 והמאה ה-19===

ב-[[1744]] הוענק לקלויסטר שבמנזר מעמד של [[לאוורה]] על ידי הקיסרית [[יליזבטה]]. ה[[מטרופוליטן]] של מוסקבה התמנה בעקבות זאת לארכימנדריט <ref>[[ראש המנזר]] ([[הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית|בכנסייה הרוסית הפרבוסלבית]])</ref> של הלאוורה. יליזבטה חיבבה את הלאוורה ובכל שנה הלכה ברגל ממוסקבה לקלויסטר. בן זוגה הסודי, אלכסיי ראזמובסקי, ליווה אותה במסעותיה ומימן כנסיית בארוק גדולה עבור הבתולה מ[[סמולנסק]], וכנסייה זו הייתה הבניין החשוב האחרון שנבנה במנזר. תרומה נוספת של יליזבטה ללאוורה הייתה מגדל הפעמונים הכחול-לבן בסגנון ה[[בארוק]], שגובהו 88 מטרים והוא אחד הבניינים הגבוהים ביותר ברוסיה מאז. ה[[אדריכל]]ים שבנו את המגדל היו [[איוואן מיצ'ורין]] ו[[דמיטרי אוכטומסקי]].