מושבת מצורעים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט מוסיף: os:Лепрозори |
הגהה |
||
שורה 2:
'''מושבת מצורעים''' ([[לטינית]]: leprosarium) היא מקום לבידוד אנשים החולים ב[[צרעת]] (מחלת הנסן) משאר האוכלוסייה. מושבות מצורעים, או בתי מצורעים, היו לעתים קרובות בעלי אופי [[דת|דתי]] והפכו נפוצים מאוד ב[[ימי הביניים]], במיוחד ב[[אירופה]] וב[[הודו]]. לאורך ההיסטוריה צרעת הייתה מחלה אשר עוררה פחד ורתיעה גדולים, זאת כיוון שגרמה לעיוותים בגוף ולנכות, הייתה חשוכת מרפא והאמונה העממית הייתה כי מדובר ב[[מחלה מדבקת]] ביותר. מושבות מצורעים אשר נוהלו על ידי מסדרי נזירים נוצריים כונו בדרך כלל "בית לזר", על שמו של [[לזרוס]].
חלק ממושבות המצורעים מוקמו על [[אי|איים]] מרוחקים כדי להבטיח את בידודם של המצורעים מן האוכלוסייה, בתי מצורעים אחרים נבנו על דרכים ראשיות, שם ניתן היה לקבץ תרומות מעוברים ושבים לטובת שוכני הבית. קיימות מחלוקות בין היסטוריונים באשר לתנאי החיים באותן מושבות מצורעים ובתי מצורעים. יש הטוענים כי המצורעים חיו במקומות אלה בהזנחה קשה ובתנאים גרועים,
בחלק ממושבות המצורעים הונהג [[מטבע]] מקומי (למשל אסימונים), מתוך חשש כי במידה ויעשה שימוש בכסף עובר לסוחר, עלולים מטבעות הכסף להגיע לידי הציבור הרחב ולגרום להפצת המחלה. פיתוח טיפולים יעילים למחלת הצרעת ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]], יחד ההכרה בכך כי צרעת היא איננה מחלה מדבקת ביותר (לכ-95% מהאוכלוסייה חיסון טבעי למחלה), הובילו לירידה במספר מושבות המצורעים בעולם. באזורים בעולם בהם עדיין לא ניתן לקבל טיפול יעיל במחלה, או במקומות שבהם המחלה מלווה ב[[סטיגמה]] קשה, נותרו מושבות מצורעים.
| |||