הפרסים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
זה מחזה יווני לכן יש להשתמש בשמות יוונים
ביטול גרסה 8778141 של 79.176.34.216 (שיחה)
שורה 2:
'''הפרסים''' (ב[[יוונית]]: Πέρσαι) היא [[טרגדיה]] [[יוון|יוונית]] שנכתבה על ידי [[אייסכילוס]].
 
המחזה עוסק בתבוסה של [[הממלכה האחמנית]] ב[[מלחמת פרס-יוון]] ובמיוחד במפלת [[הצי הפרסי]] ב[[קרב סאלאמיס]], קרב בו אייסכילוס השתתף באופן אישי. המחזה הוצג ב-[[472 לפנה"ס]] ב[[אתונה העתיקה|אתונה]], יחד עם "הפרסים" הועלו עוד שתי טרגדיות של אייסכילוס, "[[פינביס]]" ו"[[גלבקוס איש פוטניאי]]" וה[[קומדיה]] "[[פרומתאוס המבעיר אש]]" שמהם לא שרד דבר פרט לכמה פרגמנטים מ"גלבקוס איש פוטניאי". החוקרים חלוקים בשאלה אם "הפרסים" היה חלק מטטרילוגיהמטרילוגיה עם שאר המחזות, חלק מטרילוגיה עם שתי הטרגדיות או שמדובר במחזה שעומד בפני עצמו. המחזות זיכו את אייסכילוס בפרס הראשון ב[[דיוניסיה]] של אותה שנה.
 
המייחד את הטרגדיה היא שבשונה מכל הטרגדיות ששרדו והגיעו לידנו "הפרסים" אינה עוסקת בנושא מן [[המיתולוגיה היוונית]] אלא מן ההיסטוריה הקרובה של יוון שאותה הספיקו לחוות כותב המחזה, השחקנים והצופים. בכתיבת המחזה אייסכילוס הושפע מן המחזה "[[בנות פיניקיה]]" ל[[פריניכוס]] שהוצג ארבע שנים לפני מחזהו של אייסכילוס ועוסק אף הוא בפלישה הפרסית ליוון.
שורה 11:
העלילה מתרחשת בחצר המלוכה של הממלכה האחמנית ב[[שושן (עיר)|שושן]], המקהלה מורכבת מזקני פרס שאותם המלך [[חשיארש הראשון|קסרקסס]] השאיר כממונים על הממלכה בשעה שיצא לכבוש את [[יוון העתיקה|יוון]]. כמו כן מופיעה [[אטוסה]] אם המלך. בתחילת המחזה הם מביעים את חששם על הצפוי במערכה לקרקסס וצבאו. לאחר שמגיע שליח שמבשר את תבוסת הצי הפרסי בקרב סאלאמיס והשמדת הצבא הפרסי ב[[קרב פלטאיה]] גדול האבל בחצר המלכות כאשר שומעים על מותם של המפקדים הרבים.
 
אטוסה מחליטה לעלות באוב את רוחו של [[דריוש הראשון|דריוסדריוש]] בעלה המת ואבי קסרקסס. בהופעתו הוא מוכיח את קסרקסס על התנהגותו השלילית כאשר ביקש לחבר את [[אסיה]] ו[[אירופה]] על ידי בניית גשר במצרי ה[[הלספונטוס]], על כך שביקש לבנות צי ולכבוש את יוון כאשר האלים תחמו את שלטונו לאסיה ועל כך שחילל את מקדשי האלים ומזבחותיהם בזמן הפלישה. זהו מוטיב מרכזי במחזה כאשר אייסכילוס רואה את מפלגת הפרסים כתוצאה מה[[היבריס]] של מלכם וקטע זה נועד להדגיש שאם רק קסרקסס נוהג כמו אביו ולא מנסה לעבור את הגבול שהאלים קבעו לו הוא לא היה נוחל מפלגה בשדה הקרב ומאבד את טובי אנשיו.
 
סיום המחזה הוא כאשר קסרקסס האבל חוזר לבירתו שושן ומבכה את מר גורלו ואת מפלת צבאו.