צורת הסונאטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אביתר בושלין (שיחה | תרומות) |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) מ ←סקירה כללית: תקלדה |
||
שורה 20:
פרק סונאטה-אלגרו מתחלק לקטעים. הוא עשוי להתחיל ב'''מבוא''', שיהיה איטי ברוב המקרים מן הפרק העיקרי, ואז להתקדם אל ה'''תצוגה''' - '''אקספוזיציה'''. התצוגה מביאה את החומר התמאטי היסודי של הפרק: קבוצה אחת או שתיים של נושאים, במקרים רבים בסגנונות שונים ובסולמות מנוגדים, שמעבר מגשר ביניהן. סיום טיפוסי לתצוגה הוא נושא חותם, [[קודה|קודטה]], או שניהם. לאחר התצוגה בא ה'''עיבוד''', הבוחן את האפשרויות ה[[הרמוניה|הרמוניות]] והמרקמיות של החומר התמאטי ואחר כך עובר אל ה'''רפריזה''', שם חוזר החומר התמאטי ב[[סולם (מוזיקה)|סולם]] הטוניקה (הסולם הראשון של הפרק). הפרק יכול להסתיים ב[[קודה]], מעבר ל[[קדנצה (הרמוניה)|קדנצה]] החותמת את הרפריזה.
המונח "צורת סונאטה" שנוי במחלוקת ויש אומרים, מטעה בפירוש, משום שמשתמע ממנו שיש דפוס קבוע, שאליו חתרו [[מלחין|מלחינים]] קלאסיים ורומנטיים בכתיבתם. למעשה, "צורת סונאטה" היא יותר בחזקת דגם, שפותח
המונחים '''סונאטה-אלגרו''', '''צורת סונאטה''' ו'''צורה של פרק ראשון''' מתארים כולם אותו תהליך. צורת הסונאטה נעשתה כמעט לסטנדרט לפרק ראשון של סימפוניה, בייחוד בתקופה שבין [[1780]] ל-[[1900]]. הפרקים האלה גם מסומנים במקרים רבים כ"אלגרו", ומכאן השמות "צורת סונאטה-אלגרו" ו"צורה של פרק ראשון"
|