בדחן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון: הרשל'ה הוא דמות אמתית וג'וחא הוא דמות בדיונית
מ קישורים פנימיים
שורה 7:
לעתים, נודו הבדחנים על ידי רבני ונכבדי הקהילה, וזאת משתי סיבות עקריות: בשל עוניים של רוב הבדחנים, הנכבדים היו מושא לעגם וצחוקם; וכמו כן היו רבנים שהתנגדו לשימוש ה[[הומור|הומוריסטי]] שעשו לעתים הבדחנים בפסוקי [[תורה]] או [[גמרא]].
 
[[אליקום צונזר]] (צונזער), יליד [[וילנה]], [[1835]] עד [[1913]], נחשב לגדול הבדחנים של המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים, והוא מאפיין את דמות הבדחן במיטבה. הוא חיבר עשרות שירים בחרוזים והתאים להם לחנים משלו. ואת הלחנים היה מאלתר לפי טעם הקהל ודרישתו. בעת שמשוררי ההשכלה הראשונים שקדו על שירה עברית שקולה מנוייה וחרוזה, שורר אליקום צונזר את שיריו בלשון יידיש עממית. שלושה דורות של יהודים שרו את שיריו, פזמו את פזמוניו והתענגו על הלחנים שלו.
 
אליקום צונזר השכיל לשלב בפזמוני הבדחנות שלו משלים עממיים, מוסר השכל חכם וביקורת חברתית נוקבת. כל החברה היהודית, מכל המעמדות, נהתה אחר יצירתו העממית. והמשורר [[איציק מאנגר]] הגדירו כ"הבדחן הגדול, עתרת-תפארת של כל החתונות, מטיף המוסר הגדול וחורז החרוזים הנפלא אשר לעמך ישראל".