צורת הסונאטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) מ ←סקירה כללית: תקלדה |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) |
||
שורה 10:
[[צ'ארלס רוזן]] מגדיר "צורת סונאטה" במילים אלה:
צורת סונאטה, בהקשר הרגיל שמונח זה מופיע, מתייחסת לצורה של פרק יחיד ולא למכלול של שלושה או ארבעה פרקים המהווה [[סונאטה]], [[סימפוניה]] או יצירה של [[מוזיקה קאמרית]]. היא מכונה לעתים צורת פרק ראשון, או צורת סונאטה אלגרו.<ref name="הערה_א">Rosen (1988, 1)</ref>המהדורה האחרונה של [[אנציקלופדיה בריטניקה]] מצטרפת לדעתו. אחרי דיון בצורות מרובות הפרקים, שאפשר להגדירן פחות או יותר כסונאטה, נאמר שם כך:
שונה ונבדל לחלוטין מכל מה שנאמר עד כה, מכל מקום, הוא השימוש במונח ב"צורת סונאטה". מונח זה מגדיר צורה או שיטה ייחודית של ארגון מוזיקלי, שנמצאת בשימוש בדרך כלל בסונאטות, [[רביעיית מיתרים|רביעיות מיתרים]] ושאר יצירות קאמריות, ובסימפוניות שנכתבו מאז ראשית התקופה הקלאסית (תקופתם של קפ"ע באך, היידן, מוצרט וכן [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]] המוקדם ו[[פרנץ שוברט|שוברט]]. באמצע [[המאה ה-18]]... צורת סונאטה היא כינוי לאופן ארגון פורה במיוחד למבנה המוזיקלי של פרק יחיד. הוא שכיח ביותר במסגרת קונטקסט רחב יותר של תוכנית מרובת-פרקים.
שורה 22 ⟵ 20:
המונח "צורת סונאטה" שנוי במחלוקת ויש אומרים, מטעה בפירוש, משום שמשתמע ממנו שיש דפוס קבוע, שאליו חתרו [[מלחין|מלחינים]] קלאסיים ורומנטיים בכתיבתם. למעשה, "צורת סונאטה" היא יותר בחזקת דגם, שפותח לצורך אנאליזה מוזיקלית וכך יש לראותו. אף כי התיאורים בדף זה יכולים לענות על הציפיות כאנאליזה להרבה מבנים של פרק-ראשון, יש די וריאציות להצדיק את צורת הרבים ב"צורות סונאטה",<ref name="הערה_א" /> המחקר המעמיק של [[צ'ארלס רוזן]] במונח ושימושיו. בתקופה הקלאסית, הווריאציות האלה כוללות (אבל אינן מוגבלות לכך) תצוגה מונו-תמאטית, שבה מוצג אותו חומר בסולמות שונים (שיטה שהיידן השתמש בה רבות), "קבוצת נושא שלישי" בסולם שונה משני האחרים (שיטה ששימשה את [[פרנץ שוברט|שוברט]] ואת [[יוהנס ברהמס|ברהמס]]), רפריזה של קבוצת הנושא השני בסולם "שגוי" (במקרים רבים הסובדומיננט, כמו בסונאטה לפסנתר בדו מז'ור, ק. 545 של מוצרט ובסימפוניה השלישית של שוברט) וקטע קודה ממושך, המאופיין בתהליכי עיבוד, במקום סיכום (מצוי ברוב יצירות בטהובן מאמצע התקופה, כמו [[הסימפוניה השלישית של בטהובן|הסימפוניה השלישית]] שלו). במהלך [[התקופה הרומנטית]] נעשו עיוותי צורה וווריאציות נפוצים כל כך ([[גוסטב מאהלר|מאהלר]], [[אדוארד אלגר|אלגר]] ו[[יאן סיבליוס|סיבליוס]], בין השאר, נזכרים במחקרו של '''ג'יימס הפאקובסקי'''), ש"צורת הסונאטה" כפי שהיא מתוארת כאן איננה מתאימה עוד לתיאור המבנים המוזיקליים המסובכים, הנושאים לא פעם את שמה.
המונחים '''סונאטה-אלגרו''', '''צורת סונאטה''' ו'''צורה של פרק ראשון''' מתארים כולם אותו תהליך. צורת הסונאטה נעשתה כמעט לסטנדרט לפרק ראשון של סימפוניה, בייחוד בתקופה שבין [[1780]] ל-[[1900]]. הפרקים האלה גם מסומנים במקרים רבים כ"אלגרו", ומכאן השמות "צורת סונאטה-אלגרו" ו"צורה של פרק ראשון". עם זאת, מונחים אלה אינם מדויקים, הואיל וצורת הסונאטה מופיעה גם בפרקי אמצע או סיום, ואף בפרקים איטיים, ומשום כך עדיף להימנע מן השימוש בהם.<ref>לכסיקון אוקספורד למוזיקה</ref>
בהקשר של הצורות הזוגיות המורחבות מ[[תקופת הבארוק]], שיש דמיון ניכר בינן לבין צורת הסונאטה, אלה הם שלושת המאפיינים המיוחדים לצורת הסונאטה:<ref>James Webster, 'Sonata Form, ' Grove Music</ref>
| |||