דחיסה מאבדת נתונים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Felagund-bot (שיחה | תרומות)
מ בוט - מחליף איזו� באזו�
Felagund-bot (שיחה | תרומות)
מ בוט - מחליף היתה בהייתה
שורה 11:
==יתרונות וחסרונות==
 
היתרון הגדול של דחיסה מאבדת נתונים, כמובן, הוא יחסי הדחיסה הגבוהים. יחסי דחיסה אלה מציבים את גודל הקובץ באזור המתקבל על הדעת לתעבורה דרך האינטרנט. מהפכת המוזיקה הדיגיטלית מעולם לא היתההייתה מתאפשרת ללא פורמטים כמו [[MP3]]. לפני עלייתה של הדחיסה מאבדת הנתונים, הדרך היחידה להקטין קבצים במידה מספקת לתעבורת אינטרנט היתההייתה להנמיך את [[רמת דגימה|רמת הדגימה]] שלהם, למשל להמיר קובץ קול בפורמט WAV ברמת דגימה של 44100 [[הרץ]], 16 [[סיבית|סיביות]] לדגימה וסטריאו ל-22050 הרץ, 8 סיביות לדגימה ומונו. המרה זאת היתההייתה מקטינה את הקובץ רק לכדי שמינית, במחיר של אובדן איכות עצום. על-ידי שימוש בדחיסה מאבדת נתונים ניתן להשאיר את הקובץ ברמת דגימה של 44100 הרץ, 16 סיביות וסטריאו, בגודל עשירית מהקובץ הלא דחוס, ללא ירידה מורגשת באיכות.
 
אולם, העובדה היא שהדחיסה הזאת מסירה מידע מהקובץ המקורי, וההסרה הזו עלולה להיות מורגשת. למשל, בשמיעה באוזניות טובות, אפשר להבחין בהבדלים בין קובץ MP3 באיכות של 128 קסל"ש לעומת הקובץ המקורי. את התוצאות של דחיסת JPEG אפשר לראות כאשר מתקרבים בתמונה, וככל שמשתמשים ברמת דחיסה גבוהה יותר (כלומר הסרה של יותר נתונים) ההבדלים מורגשים יותר. בנוסף, כל שמירה של קובץ בפורמט מאבד נתונים מסירה ממנו עוד נתונים, כך שעריכת קובץ JPEG או MP3 עלולה בסופו של דבר להניב קובץ באיכות ירודה ביותר. מקובל כי לצורך ארכיבאות של יצירות דיגיטליות יש לשמור את כל הקבצים בפורמט לא דחוס או בדחיסה ללא איבוד נתונים.