רמון הרביעי, רוזן טולוז – הבדלי גרסאות

'''רמון הרביעי, רוזן טולוז''' (ב[[צרפתית]]: '''Raymond IV de Toulouse'''; {{כ}}[[1041]] או [[1042]] - [[28 בפברואר]] [[1105]]), אחד ממנהיגי [[מסע הצלב הראשון]]. מוכר גם בשם '''רמון מסן-ז'יל''' (Raymond de Saint-Gilles).

הוא היה בנם של פונס רוזן טולוז ושל אלמודי דה לה מארש. ב-[[1060]], עם מות אביו, אחיו ירש את רוזנות טולוז בשםאחיו [[גיום הרביעי]] את התואר "רוזן טולוז" ואילו רמון ירש את התואר "רוזן [[סן ז'יל]]" (כיום בחבל [[לנגדוק-רוסיון]] ב[[צרפת]]). באותה שנה נשא לאישה את בת דודו, רוזן פרובנס. ב-[[1074]] סירב להיענות לקריאתו של האפיפיור [[גרגוריוס השביעי]] לצאת למלחמה נגד ה[[נורמנים]]. בתגובה, האפיפיור נידה אותו ב-[[1076]] וב-[[1078]] באשמת נישואים לא חוקיים - נידויים שבוטלו עם מות אשתו ב-[[1080]].

ב-[[1094]] עם מות אחיו גיום הרביעי, במסע צליינות לירושלים, ירש רמון את רוזנות טולוז בשם "רמון הרביעי". קצת אחרי כן נשא לאישה את אלווירה מקסטיליה - בתו הבלתי חוקית של [[אלפונסו הרביעי, מלך ספרד]] - ועקב נישואים אלה זכה בנדוניה גדולה. הוא שמר על יחסים טובים עם ה[[כנסייה]] והשתמש בכוח כאשר ראה צורך בכך כדי לשמור על נחלותיו.

בנובמבר [[1095]] ב[[ועידת קלרמון]] (כיום קלרמון-פראן בחבל [[אוברן]] שבצרפת) קרא האפיפיור [[אורבנוס השני]] קרא לאצילי אירופה להתגייס ל[[מסע צלב]] נגד ה[[סלג'וקים]] שכבשו את המקומות הקדושים ל[[נצרות]] ואיימו על [[האימפריה הביזנטית]]. רמון הרביעי, רוזן טולוז, היה אחד האצילים הראשונים שנענו לקריאת האפיפיור. הסיבה להיענותו הייתה דבקותו הדתית, אם כי ייתכן שעלה בדעתו לרכוש לעצמו נחלה ב[[מזרח התיכון]].

באוקטובר [[1096]] יצא מטולוז בראש צבאו ובחברת אשתו אלווירה מקסטיליה שהצטרפה אליו במסע הצלב ל[[ארץ הקודש]]. הוא עשה שימושהשתמש בכספי הנדוניה שקיבל ממנה וגייס כספים נוספים באמצעות פיחות ערך ה[[דינר]] של טולוז ובאמצעות משכון של כמה מנחלותיו. כספים אלה נועדו כדי לשלם לאנשיאת צבאושכרם וכדישל אנשי צבאו לסייעולסייע לאצילים אחרים שהשתתפו במסע הצלב.

הוא פיקד על אחד הצבאות שיצאו ל[[מסע הצלב הראשון]] - זה של אנשי דרום צרפת ושל אנשי חבל [[לורן]] - שהגיע ל[[קונסטנטינופול]] דרך היבשה ב-[[21 באפריל]] [[1097]]. הוא סירב להישבע שבועת אמונים פיאודלית ל[[אלכסיוס הראשון]], קיסר האימפריה הביזנטית, שדרש מן הצלבנים למסור לו כל פיסת אדמה שתיכבש מידי ה[[אסלאם|מוסלמים]]. תחת זאת הוא ניאות להציע את עזרתו לקיסר נגד אויבו המושבע - מנהיג ה[[צלבנים]] בוהמון (מאוחר יותר [[בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה]]).

ירושלים נפלה בידי הצלבנים ב-[[15 ביולי]] [[1099]], ורמון הרביעי השתלט על [[מגדל דוד]] שבפתח העיר. הוא סירב לקבל על עצמו את התואר "מלך ירושלים" (אולי משום שרצה לשוב לטריפולי ולרכוש לעצמו שם נחלה ), ו[[גוטפריד מבויון]] נבחר לתפקיד זה. רמון הרביעי השתתף בקרב ב[[קרב אשקלון]], שבו הובס צבא מוסלמי שהגיע מ[[מצרים]]. התפתח מאבק בינו לבין גוטפריד מבויון על השליטה באשקלון, ולכן לא נעשה כל ניסיון לכבוש את העיר מידי המוסלמים.

ב-[[1102]] רמון הרביעי הפליג לאנטיוכיה ושם נפל בידי [[טנקרד, נסיך הגליל|טנקרד]], אחיינו של בוהמון, ששם אותו ב[[מעצר]] עד שניאות להבטיח כי לא ינסה לרכוש לעצמו נחלה בטריטוריה שבין אנטיוכיה לבין [[עכו]]. לאחר שחרורו הפר את הבטחתו זו, וב-[[ 1103 ]] כבש את [[טרטוס]] (כיום עיר נמל בסוריה) והחל לבנות מבצר על ראש ההר החולש על טריפולי במטרה להטיל עליה מצור.