השידור העברי של "תחנת שלום וקידמה" ממוסקבה – הבדלי גרסאות

ברית המועצות הייתה מעורבת באותן שנים בענייני [[המזרח התיכון]], באספקת נשק ל[[מדינות ערב]], באימון צבאותיהן, בבניית [[סכר אסואן]] ובהתערבות מדינית, ונקטה עמדה אנטי-[[ישראל|ישראלית]]. במסגרת מעורבות זאת מצא השלטון הסובייטי לנכון לשדר שידורי תעמולה לישראל.

 

 

תחנת "קול השלום והקידמה" החלה בשידוריה בשפה העברית בסוף שנת [[1967]]. השידור העברי שודר כל ערב ב[[גלים בינוניים]] ונקלט היטב בישראל. השדרים בעברית, גברים ונשים, דיברו בעברית תקנית שוטפת, כמעט ללא מבטא זר. בישראל רווחה סברה כי השדרים הם בוגרי בתי הספר לשפות של השירותים החשאיים של ברית המועצות. לימים, בגל [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים|העלייה של שנות התשעים]] הגיעו לישראל אנשים שהיו קשורים לתחנה ומפיהם נתברר כי צוות הקריינים של התחנה כלל שניים-שלושה אנשים שאינם קשורים זה לזה, שכולם ישראלים לשעבר שעברו להתגורר בברית המועצות מסיבות אידאולוגיות או מסיבות משפחתיות. בסוף שנת [[1982]] הצטרף כקריין בתחנה ה[[עיתונאי]] ה[[רוסים|רוסי]] [[דמיטרי פרוקופייב]].

בנימה מתונה ובעברית תקנית ביטאו השידורים גישה קשוחה כלפי מדינת ישראל ותמיכה בעמדת מדינות ערב ב[[הסכסוך הישראלי-ערבי|סכסוך הישראלי–ערבי]].

 

 

בשנות שלטונו של ג'ורבצ'וב החל לקרוס המנגנון השלטוני הסובייטי וגם העוינות למדינת ישראל נחלשה ופחת הצורך בשידורי תעמולה סובייטית לישראל. בד בבד התעוררו גם קשיי מימון ותקציב לתחנה.