כתובות על גלוסקמאות – הבדלי גרסאות

כתובת קצרות המביאות את שם הנפטר, וזיקות משפחתיות שלו(בר, ברה, אנתת (=אשת), אב, אבינו, וכדומה). מאחר שהייחוסים המשפחתיים ניתנים בעיקר בארמית (בר לעומת בן, ברת לעומת בת, אתת, אנתת לעומת אשת) ניתן להסיק שהלשון היומיומית בפי בני האדם בירושלים הייתה בעיקר ארמנית. מרבית הכתובות הוספו בידי בני משפחה יודעי קרוא וכתוב. לפיכך צורת הכתב היא לפעמים וולגרית למדי, ושונה מאוד מכתב סופרים בן התקופה. מאחר שאת מרבית הכתובות שוב לא ניתן היה לקרוא לאחר שהגלוסקמה עם העצמות שבתוכה נתחבו בחזרה לכוך הצר, ולא נראו יותר, הרי ברור למדי שהכתובות לא נועדו לזיהוי על ידי בני המשפחה בזמן מאוחר יותר.

 

להלן מבחר מייצג של כתובות על גלוסקמאות בצירוף מספר הגלוסקמה כפי שהיא מופיעה בקורפוס הגלוסקמאות של [[לוי יצחק רחמני]].

 

 

מאחר שמספר הגלוסקמאות נושאי השמות שהתגלו עד היום הוא ניכר, הרי שהן תורמות מידע חשוב על השמות הפרטיים שהיו בשימוש באותה תקופה. שמות הגברים השכיחים ביותר הם: שמעון, יהוסף, יהודה, יהוחנן, אלעזר; ואילו שמות הנשים הנפוצים ביותר הם: מרים או מריה, ושלום, שלומציון.

כתובות ובהן מידע רב יותר, על הנפטר, על עיסוקו, ייחוסו, מקצועו, מוצאו או פרט שזיהה אותו בתוך קהילתו, וכדומה. למשל:

 

קיימות כתובות ובהן לשון אזהרה מפני פתיחת הגלוסקמה או הקבר, מפני הוצאת דבר מה, ואולי בעיקר כנגד הכנסת דבר מה (כגון הוספת עצמות של נפטר נוסף אל זה שעצמותיו כבר קיימות בגלוסקמה). האזהרה מלווה באחת מן המלים שמציינות נדר, כגון 'קרבן'.

 

- כוכה דנה עביד לגרמי אבהתנה, אריך אמין תרתין ולא למפתח עליהון (=הכוך הזה עשוי לעצמות אבותינו, אורכו שתי אמות, ואין לפתוח עליהם).

- כל די אנש מתהנה בחלת (=גלוסקמה) הדה קרבן אלה מן דבגוה (=כל דבר שאדם נהנה מן הגלוסקמה הזו, הוא קרבן לאלוהים מזה שקבור בתוכה)

 

==לקריאה נוספת==