מלחמת האזרחים האתיופית – הבדלי גרסאות

למלחמת האזרחים האתיופית ישנם מספר רב של גורמים שהחשוב שבהם הוא האתני. מאז [[איחוד האימפריה האתיופית]] על ידי הקיסר [[תיאודרוס השני, קיסר אתיופיה|תיאודרוס השני]] בתחילת [[המאה ה-19]] שהצליח לשים קץ לשלטון המצבאים המקומיים ב[[תקופת השופטים האתיופית]], האימפריה החלה לצבור כוח וממלכות רבות בתוך שטח המדינה כדוגמת [[שאווה]] ו[[גוג'אם]] החלו במסעות כיבושים דרומית לאזור חבש על מנת להסדיר את מרותם על האזורים בהם חיו שבטים שונים שאינם חבשים. האימפריה קיבלה תנופה כאשר ניצחה בקרבות רבים מספר מדינות שנחשבו לחזקות ממנה [[מצרים]] ו[[איטליה]] ניצחונות אלו השיבו את הדומיננטיות של האימפריה ל[[קרן אפריקה]] והיא הצליחה להשליט את מרותה על מדינות כגון [[אמירות הראר]] ו[[סולטנות אוסה]]. הממלכה החזקה ביותר באימפריה הייתה שאווה שהצליחה לכבוש שטחים רבים בייחוד אזורים רבים מ"[[ארץ גאלה]]" כדוגמת [[ארסי]] במהלך [[המירוץ לאפריקה]] האימפריה קיבלה תנופה נוספת וסיבות נוספות לכיבוש ובהתפשטות נוספת, עלייתו של הקיסר [[מנליק השני, קיסר אתיופיה|מנליק השני]] שכיהן קודם לכך כמלך שאווה הגבירה את קצב הכיבושים האתיופים. האימפריה חילקה את צבאה לשלושהלשלוש אוגדות עיקריות: הראשונה בפיקודו של ראס מקונן הייתה אחראית על כיבושם של [[אוגדן]] ו[[בנישנגול]] השנייה על [[ממלכת קאפה]] והשלישית על [[בורנה]] כיבושים אלו מחקו ממלכות שלמות בדרום, מזרח ומרכז אתיופיה ומלכיהם הוצאו להורג באכזריות - ובכך אתיופיה נהפכה למדינה האפרקאית היחידה שהשתתפה באופן בלתי רשמי במירוץ לאפריקה.