מוזיקה פסיכדלית – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
(הגהונת)
אין תקציר עריכה
קיימת היסטוריה ארוכה לשימוש טקסי בסמים בליווי מוזיקה, למשל בטקסים של [[שמאניזם|שמאנים]] ב[[צפון אמריקה]]. ניצני המוזיקה הפסיכדלית המודרנית, מכל מקום, מצוים בתרבות [[ילדי הפרחים]] ב[[ארצות הברית]] (בעיקר [[קליפורניה]]) ו[[בריטניה]] של המחצית השנייה של [[שנות ה־60 של המאה ה־20]]. ב[[שנות ה־80]] פותחו סוגים חדשים, אלקטרוניים, של מוזיקה פסיכדלית (אמביינט, טכנו).
 
השימוש בחומרים פסיכדליים כעמקורכמקור השראה נתון במחלוקת גם בקרב המוזיקאים. מצד אחד, אומנים מוערכים רבים היו ידועים בשימוש בסמים שונים, ביניהם [[ג'ימי הנדריקס]], [[ג'ימי מוריסון]], [[ג'ניס ג'ופלין]], [[לד זפלין]], [[הביטלס]] (בחלק מתקופת קיומם),[[פינק פלויד]] ועוד. חלקם ייחסו את היצירתיות שלהם, לפחות בחלקה, לחומרים אלו.
מצד שני, גורלם של רבים מאומנים אלה גרם לאומנים אחרים לנסות להתרחק מהמעגל ההרסני של השימוש בחומרים אלו. דוגמאות לתוצאות הרסניות של חומרים פסיכדליים ישנן בשפע - [[סיד בארט]], מנהיגה של פינק פלויד בתחילת דרכה, הוא דוגמה אופיינית של אומן מוכשר-שלקה בנפשו בעקבות התמכרות לחומרים פסיכדלים.
 
משתמש אלמוני