קבוצת השישה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תקלדה |
מ ←השישה |
||
שורה 20:
"קולט בחר שישה שמות באופן שרירותי לחלוטין, אוריק, דיריי, הונגר, פולנק, טאיפר ואני, פשוט משום שהכרנו זה את זה, היינו מיודדים והופענו על אותן תוכניות מוזיקליות, ולא משנה, שלכל אחד מאתנו היו מזג ואישיות שונים לגמרי מאלה של האחרים! אוריק ופולנק היו נאמנים לרעיונות של קוקטו, הונגר נהה אחרי ה[[רומנטיקה]] ה[[גרמניה|גרמנית]], ואותי משכה הליריות [[הים התיכון|הים תיכונית]]!" (עברי 1996)"
אבל זו רק פרשנות אחת למקורותיה של קבוצת השישה: כותבים אחרים, כמו אורנלה וולטה, היו שמים דגש על תמרוניו של ז'אן קוקטו להיעשות מנהיגה של קבוצת אואנגרד, המקדישה עצמה למוזיקה, כדוגמת הקבוצות ה[[קוביזם|קוביסטיות]] וה[[סוריאליזם|סוריאליסטיות]], שצצו באמנות החזותית זמן קצר קודם לכן, עם פיקאסו, [[גיום אפולינר|אפולינר]] ו[[ברטון]] כמייצגיהם הראשיים. העובדה, שסאטי עזב את "הצעירים החדשים" פחות משנה לאחר הקמת הקבוצה, הייתה "מתת משמיים", שהגשימה לקוקטו את משאלתו ושאיפתו: Le Coq et l'Arlequin שלו משנת [[1918]]
היה ציון דרך לכך.
שורה 27:
הקבוצה נחנכה רשמית בינואר [[1920]] בסדרה של שני מאמרים פרי עטו של מבקר המוזיקה והמלחין הצרפתי אנרי קולט בכתב העת הצרפתי "קומדיה". לכאורה היה ברור וגלוי, שקוקטו עמד מאחורי המאמרים הללו, אך את השם לקבוצה בחר קולט, שהחליט להשוות את "השישה" עם "החמישה" הרוסים.
הקבוצה הוציאה לאור אלבום משותף של יצירות לפסנתר ("אלבום השישה", המפורסם). חמישה מחברי הקבוצה גם שיתפו פעולה בכתיבת המוזיקה ליצירתו של קוקטו
לא יהיה זה מדויק לאמור, שה- נישואין במגדל אייפל ציין את "סופה של קבוצת השישה", כיון שדיריי היה נוכח בכל קונצרט ובכל ביטוי אחר לציון ימות השנה לייסוד הקבוצה. קבוצת השישה לא חדלה מעולם להתקיים, חבריה פשוט פנו לכל אחד לנתיבו הנפרד והייחודי, נתיבים שעליהם הצהירו מלכתחילה.
| |||