שריון ריאקטיבי – הבדלי גרסאות

[[תמונה:M2a3-bradley07.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[רקנגמ"מש לחימה]] לוחמת חי"ר (IFV) מדגם [[בראדלי]] עם מיגון ריאקטיבי . ניתן לראות בבירור את חומר הנפץ שהותקן בחזית הכלי, בצדדיו ואף על צריחו. חבילת מיגון זו היא מתוצרת חברת [[רפא"ל]] הישראלית]]

'''מיגון ריאקטיבי''' הוא סוג שריון המותקן ב[[רכב קרבי משוריין]] המגיב לפגיעת נשק בצורה המקטינה את הנזק לרכב עליו מותקן המיגון. מיגון כזה יעיל בעיקר נגד חימוש המבוסס על [[מטען חלול]] (כגון [[רקטות נ"ט]] ו[[טילי נ"ט]]). קיימים סוגים שונים של מיגון ריאקטיבי, אולם מרביתם עושים שימוש ביחידות של [[חומר נפץ הודף]] המותקנות על הדופן החיצונית של הרכב ומתפוצצות עם פגיעת החימוש, וכך מפחיתות משמעותית את יעילותו.

טכנולוגיה זו פותחה לאחר [[מלחמת ששת הימים]] על ידי חוקר [[גרמניה|גרמני]] בשם [[מנפרד הלד]] שעסק בניתוח הפגיעות שנגרמו לטנקים ישראליים במלחמה. הפיתוח של הלד הוא הבסיס למרבית מערכות המיגון הריאקטיבי המצויות בשימוש כיום. שימוש חלוצי בטכנולוגיה של הלד נעשה על ידי [[ישראל]] במיגון הידוע בשם "בלייזר" על טנקי [[מגח]] ב[[מלחמת לבנון הראשונה]], אז הוכיח את יעילותו. כדי להתגבר על המיגון הריאקטיבי פותחו [[טיל נגד טנקים|טילי נ"ט]] בעל [[ראש קרבי]] כפול (טנדאם) - הראשון מפוצץ את קסטת המיגון הריאקטיבי והראש השוני מפעיל [[מטען חלול]] שחודר דרך השריון (הפסיבי) הראשי.