הבדלים בין גרסאות בדף "הטרוטופיה"

הוסרו 4 בתים ,  לפני 15 שנים
מ
בוט - מחליף מסויימ במסוימ
מ (בוט - מחליף מסויימ במסוימ)
המושג 'הטרוטופיה' מורכב מטופוס=מקום והטרו=שונה/מגוון. כוונתו של פוקו, בשלב הראשון של ניסוח המונח, היה לתאר צורה מסוימת של ארגון המרחב, המצליבה מרחב פיזי ומרחב לשוני. המרחב הפיזי כולל בו הצבה של חלקים מהעולם הממשי (דברים) שהמרחב הלשוני ממיין (באמצעות מילים, שפה). מכאן גם שמו של ספרו של פוקו מ-1966 שדן ברעיון ההטרוטופיה, המילים והדברים. פוקו רוצה, דרך השימוש במושג זה, להאיר ולהעיר על הדרך בה מנסים בני-אדם, דרך שימושם בשפה ככלי לוגי (מוגבל למדי), למיין ולקטלג את המציאות, וכך להבין ולהסביר אותה. המילים שמרכיבות את השפה מושתתות על מערכת חלוקות בסיסיות בינאריות, שהולכת ומסתעפת אל קטגוריות משנה קטנות יותר בנסיון להקיף ולהכליל את מלוא המציאות. הבעיה היא שהחוקיות, הלוגיקה והמישמוע (הענקת-משמעות) שמנסה האדם להחיל על המרחב, מתנגשים עם נטייתו של המרחב להיות בו-זמני ולא-מוגדר, ולהתמרד נגד חוסר הטבעיות שבחלוקות השרירותיות של השפה. בסופו של תהליך החוק קורס, הוא אבסורדי מדי ולא מתאים ליישום מוחלט על המציאות, הוא גם מביא להבנה מוטעית ומוגבלת של האדם את עולמו. לפי פוקו ההטרוטופיה אולי נסמכת על העולם הממשי אבל מתעלמת ממנו בו-זמנית וכאן נפילתה: מכיוון שהמציאות לא פועלת באופן זה לא ניתן הפרוייקט ההטרוטופי של השפה לביצוע. האדם מגלה, למרבית תסכולו, שהוא לא מצליח למשמע את המרחב ושכל מיני תופעות במציאות לא מתיישבות עם חלוקותיה של השפה. השפה, השולטת במחשבה ובחיים של כל אינדוידואל בחברה כלשהי, לא יכולה לסבול חריגים, והיא מנסה להכליא שני דברים שלאו דווקא מתיישבים לשם הבנה, תפיסה ומישטור-מנטלי שלהם.
 
בשנת 1967 פוקו משתמש במונח באופן מרחבי, כדי להסביר אופן שליטה של מערכת חברתית כלשהי ביחידים. הוא מתייחס להטרוטופיה כמרחב ממשמע (מחיל-משמעת) שמאפשר שליטה מקסימלית בסובייקטים שבתוכה, כאשר בידודה הפיסי-חברתי מאפשר גם קיומן של דיסציפלינות (מכלולי/ תחומי משמעויות ומונחים) שמאפשרות חזרה את קיומה שלה. כלומר – מדע, הכולל דיסציפלינות מחקר שונות ומגוונות, הוא דבר שיש לו בסיס פיסי הטרוטופי ואשר את התופעה שהוא חוקר ניתן לראות בתוך שטח ההטרוטופיה. הטרוטופיה יכולה להיות מעבדה או בית-כלא והדיסציפלינה תהיה פיסיקה/כימיה או סוציולוגיה (אנתרופולוגיה)/פסיכולוגיה בהתאמה – המרחב המופרד פיסית והסגור מאפשר חקירה (ב"תנאי-מעבדה") של מושא מחקר כלשהו. הארכיטקטורה הפנימית של המרחבים ההטרוטופיים יכולה להשתנות, אולם העקרונות שמכתיבים את מאפייניהם הפיסיים זהים: הם מוקפים תמיד קיר מפריד כלשהו עליו מוצבת שמירה קפדנית, ובתוכם הם מחלקים את המרחב לפי רמת הנגישות של גורמים שונים אל גורמים אחרים. כך, מקומות מסויימיםמסוימים בתוך המבנה שייכים לאוכלוסיות שונות, כאשר ההיררכיה בין האוכלוסיות נקבעת לפי אלה שהם בעלי הגישה הרבה ביותר אל מספר המקומות הרב ביותר בתוך ההטרוטופיה. הסובייקטים הנחקרים, כלומר – נתיני ההטרוטופיה, הם בעלי הגישה המועטת ביותר אל מקומות שונים. כמו-כן, יש לציין שהמונח 'נגישות' קשור גם לרמת הניראות של השוהים בהטרוטופיה. הסובייקט-הנתין יהיה תמיד מתוצפת על-ידי בעלי-הסמכות ושליחי ההטרוטופיה (שלא תמיד יהיו נראים). ההטרוטופיה מוכיחה את נחיצות קיומה על-ידי חקירתה וצפייתה בתופעה מסויימתמסוימת - ברגע שהדבר נצפה במסגרת ההטרוטופיה הוא מהווה אישור לנחיצותה זו. המרחב ההטרוטופי הוא חותמת של לגיטימציה ממסדית מוכרת, הנחוצה לקיום הדיסציפלינה שמקיימת אותה ושמתקיימת בתחומה. העצמי המופרד, אם-כן, נמצא שם תחת פירוק מתמיד שבסיסו בלגיטימציה של השלטון ההגמוני בעל הכוח, שמעוניין בפירוק והפרדה אלה למען הצדקתו, ריבונותו, הפריית כוחו ושליטתו. כך יוצא שהדיסציפלינה המחקרית מביאה גם להחלת משמעת - שני הצדדים של אותה מילה – Discipline. המרחב, בניגוד לזמן, מאפשר שליטה בתנועות ובתופעות, והיתרון לתרבות הוא שכל דבר שלא נופל לקטגוריות המקטלגות של ההטרוטופיה מוגדר כסטיה ומושם בהטרוטופיה מרחבית מופרדת, ואז אינו מפריע לסדר החברתי עד שהוא מתוקן.
68,018

עריכות