הבדלים בין גרסאות בדף "מוזיקה תוכניתית"

ב[[מוזיקה מערבית|מוזיקה המערבית]], המוזיקה התוכניתית (שאינה [[מוזיקה ליטורגית|ליטורגית]], [[אופרה|אופראית]] או קולית) הפכה נפוצה בעיקר מהמאה ה-19 ואילך, אך גם לפני כן היא התקיימה. ישנן כמה דוגמאות ידועות מלפני המאה ה-19: [[קונצרטו|הקונצ'רטי]] המפורסמים של [[ויולדי|ויואלדי]] (ארבע העונות) גם הם מוזיקה תוכניתית מובהקת, ולכל [[קונצרטו|קונצ'רטו]] נתן המלחין תיאור-סיפורי קצר המשקף את המופיע בפרק בעזרת [[תצליל|תצלילים]] ו[[מוטיב (מוזיקה)|מוטיבים]]. דוגמה קלאסית נוספת היא ה[[סימפוניה]] השישית "[[הסימפוניה השישית של בטהובן|הפסטורלית]]" מאת [[בטהובן]], שבה לכל פרק ניתן תיאור על הסצנה התוכניתית המתרחשת בו כגון "הסערה", "שמחת האיכרים" "זרימת המים בפלג" וכו'.

 

 

החל מן המאה ה-19 גם נפוצה ה[[סוגה]] שנקראת [[פואמה סימפונית]], שמתמצתת את רעיון המוזיקה התוכניתית. מאחורי כל פואמה סימפונית עומדת (כמעט תמיד) [[יצירה ספרותית]] ידועה ומפורסמת, שעל המלחין להגיש באמצעות המוזיקה, ללא שירה או הקראה של הטקסט המדובר. מלחינים ידועים שכתבו פואמות סימפוניות הם [[פרנץ ליסט|ליסט]], מפתח הז'אנר העיקרי, [[צ'ייקובסקי]] בפואמות סימפוניות כמו [[רומיאו ויוליה]] הידועה, [[ריכארד שטראוס]] בפואמות מפורסמות כמו [[טיל אוילנשפיגל]], ומלחינים רבים אחרים.