סוגי טנקים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 33:
'''טנק בינוני''' כשמו כן הוא, מדובר בטנקים שאינם הקלים ביותר אך גם לא הכבדים ביותר. הטנקים הבינוניים היוו איזון בין כוח אש, ניידות ושרידות ונועדו למספר רב של תפקידים. היתרון בטנקים הבינוניים היה בגיוונם, ביעילותם ובקלות ייצורם באופן המוני (בניגוד לטנק הכבד).
 
ראושניראשוני הטנקים שהוגדרו בינוניים היו טנקי ה[[וויפיט (טנק)|וויפיט]] הבריטיים במלחמת העולם הראשונה. טנקים אלה צוידו רק במקלעים, אך היו כבדים מטנקי ה[[רנו FT]] וקלים מטנקי הסימן 1. טנקים אלה נועדו למלא גורם חשוב במתקפות בעלות הברית של 1919, אך המלחמה נסתיימה לפני שהספיקו להוכיח את ערך האיזון בין חימוש ומיגון.
[[בין שתי מלחמות העולם]] התפתחו הטנקים הבינוניים ברחבי העולם, כאשר הם קיבלו ברוב המדינות את תפקיד השמדת השריון היריב בקרב ממוכן. כך קרה שהטנקים הבינוניים היוו שוב איזון בין מיגון, ניידות, וכח אש. כל הגורמים היו חשובים באופן זהה לקרב שריון בשריון. ב[[מלחמת העולם השנייה]] הטנקים הבינוניים היוו את חוט השדרה של כוחות השריון, כאשר השריון הסובייטי היה מבוסס על ה-[[T-34]], האמריקני על [[שרמן (טנק)|טנקי השרמן]] והגרמני על טנקי ה[[פאנצר סימן 3]] ו[[פאנצר סימן 4|סימן 4]]. טנקים אלה יוצרו בכמויות אדירות, והיו המרכיב החשוב ביותר בכוחות שנלחמו באפריקה ואירופה. על אף שהיו נחותים בכח אש ומיגון לעומת הטנקים הכבדים, ניידותם ומספרם הגדול הפכו אותם לחשובים יותר בשדה הקרב. במהלך המלחמה יוצרו טנקים בינוניים-כבדים. טנקים אלה כמו ה[[פנתר (טנק)|פנתר]] הגרמני וה-[[M26 פרשינג]] האמריקאי, היוו את החוליה המקשרת בין טנק המערכה העיקרי לבין הטנק הבינוני.