זולו (שפה) – הבדלי גרסאות

|מוסד=[[מועצת השפה הפאן דרום-אפריקנית]]

}}

 

זולו משתייכת לענף הדרום-מזרחי של שפות בנטו ([[נגוני]]), וכרבות מאחיותיה למשפחת השפות היא נכתבת ב[[אלפבית לטיני|אלפבית הלטיני]]. קרובתה המובהקת ביותר היא שפת ה[[קוסה (שפה)|קוסה]], ודוברי שתי השפות נחשבים כמבינים אלה את אלה. מלבד ה[[פרובינציות דרום אפריקה|חבלים]] [[קוואזולו-נטאל]], [[מפומלנגה]] ו[[חאוטנג]] – בהם היא שפה עיקרית, מדוברת הזולו בחבלים השכנים - [[המדינה החופשית]], [[צפון-מערב]] ואחרים סמוכים, וקהילות נודדות לקחו אותה אף אל ארצות שכנות ובראשן [[זימבבואה]] (שם היא קרויה [[נדבלה צפונית]]).

כיתר קרובותיה ממשפחת שפות-הבנטו, הטמיעה הזולו עם היווצרה צלילים רבים שהגיעו מהקבוצות הילידיות המוקדמות ביותר שאיכלסו את דרום אפריקה – עובדה זו מתבטאת בשימורם של [[עיצורים מצוצים]] ("קליקים") ייחודיים (-ב[[קוסה (שפה)|קוסה]] הם אף נפוצים יותר). בדומה ל[[שפות אפריקניות]] אחרות התקיימה גם הזולו כשפה שבעל-פה עד למפגש עם [[מיסיונר]]ים [[אירופאים]] בזמן החדש, וספר ה[[דקדוק]] הראשון בשפת הזולו פורסם ב[[נורבגיה]] ב-[[1850]]. ב-[[1883]] הופיע ספר ה[[תנ"ך]] בזולו, והיה למסמך הראשון שנכתב בשפה זו. ב-[[1901]] יצר ג'ון לנגליבללה דובה, איש רוח מ[[קוואזולו-נטאל|נטאל]], את המכון החינוכי-הילידי הראשון במדינה, ובשנת [[1933]] נכתב על ידו ה[[רומן]] הראשון בזולו, כשבעקבותיו באו סופרים נוספים.

 

 

השפה ה[[אנגלית]] (ובעקבותיה גם [[עברית]]) קלטה לתוכה מספר מילים מזולו, ובהן [[ממבה]] ו[[אימפלה]], ו[[אנגלית דרום אפריקנית]] ספגה מילים רבות אחרות - בהן [[אובונטו]], שמשמעה חמלה, אנושיות.