פשרה – הבדלי גרסאות

דעת [[רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי]] היא שאסור לדיין בבית הדין לעשות פשרה במשפט העברי, אם כי יש מקום לעשיית פשרה כל עוד המקרה לא הגיע לביד הדין.

דעת [[רבי יהושע בן קרחה]] היא שמצווה על הדיין לשאול את בעלי הדין האם רצונם בפשרה.

דעת [[רבי שמעון בן מנסיא]] היא שפשרה אפשר לעשות כל עוד בעלי הדין לא טענו את טענותיהם, או שלדיין לא ברור כמי ההלכה.

לעומת זאת, לדעת [[תנא קמא]] (התנא הראשון הנזכר בתוספתא), כל עוד בית הדין לא אמר את [[פסק הדין]] ניתן לבצע פשרה.

להלכה, פסק ה[[שולחן ערוך]] שמצווה לעשות פשרה, ושניתן לפשר כל עוד לא ניתן פסק הדין. <ref>שולחן ערוך, חושן משפט, יב, ב</ref>

כמו כן פסק שאחרי שנתנה הפשרה בעלי הדין יכולים להתחרט, אלא אם כן נעשתה פעולת [[קניין]]. <ref>שולחן ערוך, חושן משפט, יב, ז</ref>

==פשרה במשפט הישראלי==

במספר פסקי דין בישראל נקבעה חשיבותה הרבה של הפשרה במשפט. לפי הדין, כאשר הגיעו צדדים לסכסוך להסכם פשרה, לא יפתח הסכם הפשרה כמעט משום סיבה, כולל חוסר צדק משווע, ולמעט כפייה.