הבדלים בין גרסאות בדף "קלמנט אטלי"

הוסרו 17 בתים ,  לפני 11 שנים
מ
ב-[[1930]] עזב [[אוסוואלד מוסלי]] את מפלגת הלייבור לאחר שזו דחתה את הצעותיו לפתרון בעיות ה[[אבטלה]]. אטלי קיבל את התיק שבו שימש מוסלי משרת "דוכסות לנקסטר" (Chancellor of the Duchy of Lancaster), שהיא משרה טקסית בעיקרה של מעין [[שר בלי תיק]], שאינו חבר בקבינט. בשנת [[1931]] מינה אותו מקדונלד לשר הדואר (Postmaster-General), משרה חשובה בהרבה שהנושא בה אף חבר בקבינט, אך אטלי לא החזיק במשרה זו זמן רב. הפיצול במפלגה הותיר את מקדונלד בראש רשימה בשם "הלייבור הלאומי", ובבחירות של [[1931]] נחלה מפלגת הלייבור תבוסה קשה, איבדה את מרבית מושביה בפרלמנט, ונאלצה לחזור ל[[אופוזיציה]].
 
===באופוזיציה 1931 - 19401931–1940===
בבחירות של שנת [[1931]] נחלה מפלגת הלייבור את אחת התבוסות הקשות בהיסטוריה שלה. רוב חברי המפלגה המכהניםשכיהנו בפרלמנט איבדו את מושביהם, ובהםובכלל זה מנהיג המפלגה [[ארתור הנדרסון]]. מבין חברימחברי המפלגה המכהניםשכיהנו שמרו על מושבם רק אטלי, [[ג'ורג' לנסבורי]] ו[[סטפורד קריפס]]. לנסבורי, שהיה הבכיר מבין השלושהמהשלושה, קיבל את תואר מנהיג המפלגה ואטלי היה לסגנו.
 
בדצמבר [[1933]] היה אטלי למנהיג המפלגה לתקופה של תשעה חודשים, כאשר לנסבורי החלים משבר בירכו. התפקיד העלה את הפרופיל הציבורי שלו והכשיר אותו לתפוס את משרת ההנהגה לכשתתפנה. אךואולם בתקופה זו סבל אטלי מקשיים כלכליים, שנבעו בין היתר ממחלת אשתו, וכמעט ופרשפרש מן הפוליטיקה. משרת מנהיג האופוזיציה לא נשאה משכורת נפרדת, ואטלי נאלץ להתפרנס ממשכורתו כחבר פרלמנט בלבד. קריפס, שהיה בן למשפחה אמידה, סייע לו בתקופה זו ושילם לו משכורת נוספת, ובלבד שיישאר בתפקידו.<ref>[http://www.spectator.co.uk/books/20081/part_4/the-english-gandhi.thtml The English Gandhi] {{כ}}The Spectator {{כ}} 22.8.2002</ref>
 
במהלך ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] ותחילתובתחילת [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] תמכה מפלגת הלייבור בקו של התנגדותבהתנגדות לחימוש ושאיפהובשאיפה למימוש [[ביטחון קולקטיבי]] במסגרת [[חבר הלאומים]]. עם עליית ה[[פאשיזם]] וה[[נאציזם]], נראתה עמדה זו כרלוונטית פחות ופחות. מנהיג המפלגה, לנסבורי, היה [[פציפיזם|פציפיסט]] מושבע, שאף ביקר באמצע שנות השלושים אצל [[אדולף היטלר]] וואצל [[בניטו מוסוליני]] בניסיוןכדי להגיע עמם להבנות. בספטמבר [[1935]] החליטה ועידת המפלגה כי המפלגה תתמוך בסנקציות של חבר הלאומים כנגד [[איטליה הפאשיסטית]] אם זו תמשיך בתוקפנותה ב[[אתיופיה]]. בתגובה, החליט לנסבורי החליט כי אינו יכול עוד להישאר בראשות המפלגה. אטלי וקריפס ניסו להניאו מההתפטרות, אך הוא עמד בשלו.<ref>{{דבר||הישאר לנסבורי בראש סיעת הפועלים?|1935/09/11|00115|11.9.1935}}</ref> באוקטובר [[1935]] הודיע לנסבורי לסיעה על התפטרותו. בהצבעת חברי הסיעה התקבלה ברוב גדול החלטה הקוראת לו לשוב, אך הוא סירב, ואטלי מונה במקומו למנהיג זמני ימים ספורים לפני הבחירות הכלליות.<ref>{{דבר||המיור אטלי - מנהיג זמני למפלגת הלייבור|1935/10/28|00206|28.10.1935}}</ref> עם מינויו לראש המפלגה, היה אטלי ליושב ראש האופוזיציה.
 
אטלי הוביל את מפלגת הלייבור להישג יחסינאה בבחירות של [[1935]]. המפלגה זכתה בלמעלה ממאה מושבים והתאוששה מעט מהמהלומה שספגה ב-[[1931]]. בסמוך לאחר הבחירות, בנובמבר [[1935]], התקיימו הבחירות למנהיגות המפלגה. אטלי התמודד מול שני מנהיגים ותיקים, [[הרברט מוריסון]], שנחשב לבעל הסיכויים לזכות בתפקיד, ו[[ארתור גרינווד]]. אטלי נבחר לבסוף כמועמדלמועמד של פשרה בין שני האישים. בתפקידובהיותו כראשראש הלייבור הרחיק את המפלגה מעמדותיו הפציפיסטיות של גרינווד, ונמנה עם הקוראים לחימוש ולעמידה תקיפה מול היטלר ומוסוליני, בניגוד לעמדתו של ראש הממשלה השמרני [[נוויל צ'מברליין]], שתמך במדיניות של "פיוס" אל מול האיום הנאצי. אטלי תמך בסיוע לרפובליקנים ב[[מלחמת האזרחים בספרד]] ולאות הוקרה על עמדתו זו, נקראה אחת הפלוגות בגדוד הבריטי של [[הבריגדות הבינלאומיות]] "פלוגת המייג'ור אטלי". עמידתו של אטלי כנגד [[הסכם מינכן]] היוותההניחה בסיסאת הבסיס לשיתוף פעולההפעולה עתידיהעתידי עם [[וינסטון צ'רצ'יל]], שהתנגד אף הוא להסכם.<ref>{{דבר||פרישתו של אטלי|1955/12/09|00303|9.12.1955}}</ref> עם זאת, אטלי היה נחוש בדעתו לאחד את שורות מפלגתו ועמד אל מול ניסיונות ליצור "חזית עממית" עם מפלגות אחרות, לרבות [[המפלגה הקומוניסטית הבריטית]]. כאשר מנהיגי השמאל במפלגתו, סטפורד קריפס ו[[אניירין בוואן]], המרו את פיו והמשיכווהוסיפו להטיף לגיבוש חזית עממית, הוא לא היסס להוציאם משורות המפלגה.
 
===מלחמת העולם השנייה===