נתן פרידלנד – הבדלי גרסאות

ר'הרב '''נתן פרידלנד''' ([[תקס"ח]] - [[י"ח באדר ב']] [[תרמ"ג]] ; [[1808]] - [[1883]]), היה [[דרשנות|דרשן]], סופר ופעיל למען רעיון ישוב ארץ ישראל בתקופת [[מבשרי הציונות]].

נולד ב-1808 בערך בעיר טוירוגן ב[[ליטא]], ושימש בה כדרשן. היה תלמידו של ר' [[יוסף זונדל מסלנט]]. הוא הגיע בדרך עצמאית לעיסוק בישוב ארץ ישראל ובדרכי הגאולה, וסבר כי הגאולה תבוא בדרך הטבע, כאשר השלב הראשון יהיה 'קיבוץ ראשון' של לומדי תורה שיעלו לארץ כדי לשבת וללמוד, ו'קיבוץ שני' יהיה כאשר מלכי הגויים יתעוררו לשלוח את היהודים לארצם. היה מסתובב בערים ובעיירות, ובדרשותיו עורר את שומעיו לעודד עלייה לארץ ישראל ולרכוש שם קרקעות. במסגרת מסעותיו כדי להשיג הסכמות לספרו הראשון "כוס ישועה ונחמה" ביקר ב-[[1858]] בעיר טורון ופגש את ר' [[צבי הירש קלישר]]. הרב קלישר מצא בו שותף לדעה ולדרך. גם המקורות בדברי חז"ל עליהם התבבסו השניים היו דומים. הרב קלישר נתן לו הסכמה נלהבת לספרו, ומאז הפך ר' נתןפרידלנד לשותפו ולשליחו של הרב קלישר בפעולות השונות למען ישוב ארץ ישראל.

ב-[[1860]] נסע לפריס ושם פנה לאלברט כהן, מנהל ענייני הצדקה של משפחת רוטשילד, כדי שיתמוך ברעיון ישוב ארץ ישראל. בעצת ר'הוא נתןאף שלחיעץ הרבלרב קלישר לאלברטלשלוח כהןלכהן עותק מספרו [[דרישת ציון]] שהיה אז עדיין בכתב יד. בפריס הוא נפגש גם עם [[אדולף כרמייה]], ממייסדי חברת [[כל ישראל חברים]], ועורר גם אותו לעסוק ביישוב ארץ ישראל. שני האישים נטו לדעתו שלבשאלת ר'ארץ נתןישראל. לאחר הצלחותיו אלה בפריס העז פרידלנד להגיש מכתב בקשה לקיסר [[נפוליאון השלישי]], שהיה ידוע כתומך נלהב בשחרור עמים מדוכאים. למכתבו צירף גם מכתב מאת הרב קלישר. הוא התקבל לראיון אצל הקיסר וביקש ממנו שישתדל שהמדינות תמסורנה את ארץ ישראל ליהודים. הקיסר ענה לו במכתב בו טען כי היחסים עם תורכיה אינם מאפשרים לפעול למען ארץ ישראל כעת, אולם כשיישתפרו היחסים ישתדל לעשות זאת. עם המכתב הזה נסע ל[[לונדון]] ופגש ב[[משה מונטיפיורי]] בנסיון לרתום אותו לעניין, אך משה מונטיפיורי דחה את פנייתו.

בספרו "יוסף חן" הביא מדבריאת דברי רבו רבי זונדל מסלנט שבעצמו עלה לארץ ישראל, וטען כי אין הגאולה תלויה בתשובה, אלא בפעולת עם ישראל לעלות לארץ וליישב אותה. {{ציטוט|תוכן="אחרי המחלוקת הנ"ל (האם גאולה תלויה בתשובה) חתמה הגמרא שם "ושתק רבי אליעזר". ואמר לי מו"ר (ר' יוסף זונדל) תנצב"ה כי שתיקה כהודאה דמיא, דאל"כ למה צריכה הגמרא דווקא פה לסיים "שתק ר"א" דלא כהרגיל, אלא רק להודיע שהודה לר"י (שגאולה לא תלויה בתשובה) והראה לי ב'פרקי דר"א' שהודה ר' אליעזר בפירוש, נמצא רב יחידאי שהדבר תלוי בתשובה [עיי' סנהדרין צז:], ואחרי תיבות "ושתק רבי אליעזר" הביאה הגמרא תכף ומייד על זה "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", היינו על כל הנ"ל, כאומר: אין תשובה מעכבת ואין קץ מעכב, כי אין קץ בדבר רק זה הקץ המגולה, כאשר בכל זמני הכושר יתקרבו ישראל לבוא אל ארץ הקדושה של נחלת שדה וכרם והארץ תתן להם יבולה בשפע רב זה הוא הקץ המגולה, וזה הוא דור שבן דוד בא (כי סתמא דגמרא כתבה שם "ואמר רבי אבא" בוא"ו אף שלא נזכר שם ר' אבא מקודם, לומר שר' אבא סובב הולך על כל דברי התנאים והאמוראים שם)"|מקור=יוסף חן, דף כ"ז}}