חולשת הרצון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ עיצוב
שורה 1:
'''חולשת הרצון''' או '''חולשה מוסרית'''. הוא תרחיש התנהגותי-אנושי המתבטא בפער בין עיקרון [[מוסר|מוסרי]] שאדם מחזיק ורוצה בו לבין מעשיו בפועל, המתבצעים בניגוד לאותו עיקרון.

מקור 'חולשת הרצון' עקרוני לבירור מקומה של [[מוטיבציה|ההניעהההנעה]] במשפטי המוסר; ה[[אקסטרנליזם]], מפריד בין ה[[הכרה]] בעיקרון המוסרי לבין ההניעהההנעה לפעול על פיו ומזהה את חולשת הרצון כחריגה [[אתיקה נורמטיבית|אתית-נורמטיבית]], מקרה בלתי-מוסרי-מובהק של האפשרות להכיר בערך מוסרי כשלעצמו, גם כשאינו מיושם בפועל. לעומתו, ה[[אינטרנליזם]], טוען כי ההנמקה והסכמה לערכו של עקרון מוסרי כוללת בהכרח הניעה וטעם ביישום העיקרון למעשה, וכל ביטול של עיקרון מוסרי בפועל מעיד על אי-הסכמה בדבר ערכו בכח.
 
עבור אינטרנליסטים כ[[סוקרטס]] ו[[ריצ'רד הייר]] חולשת הרצון היא [[א-מוסרי|א-מוסרית]]. סוקרטס כופר בקיומה והייר קובע כי היא תמיד ביטוי למצב כפייתי של אי-יכולת-נפשית [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]], הפוטרת מאחריות מוסרית, הדיסוננס ההתנהגותי אינו על רקע ובגבולות המוסר, ואינו יוצא מן הכלל האינטרנליסטי.
מבקריו של הייר כ[[ג'ון אוסטין]], מצביעים על שכיחות המצבים בהם אדם מכיר בעיקרון מוסרי ואינו פועל על פיו, לא מתוך דחף או כפיה, אלא בשליטה עצמית וכניעה רצונית ליצר, בכך מערערים על הקביעה כי אין עיקרון מוסרי שאינו אינטרנליסטי, וכי כל חלש-רצון אינו אחראי למעשיו, ומעמידים בספק את ההנחה כי ה[[הנחיה|פרסקריפטיביות]] של המילים האתיות בת תוקף חד-משמעי.
 
 
{{קצרמר|פילוסופיה}}