הבדלים בין גרסאות בדף "כלכלת הונג קונג"

מ
בוט - מחליף אוכלוסיה באוכלוסייה
מ (בוט - מחליף הכל ב הכול)
מ (בוט - מחליף אוכלוסיה באוכלוסייה)
מקרה המבחן של הונג קונג מניב כמה מסקנות מעניינות, המפריכות במידת מה תפישות מקובלות. אחת הטענות הנפוצות נגד מדיניות של כלכלה חופשית (קפיטליסטית) היא הטיעון שמדיניות כזו מביאה למצב שבו ההון הולך ומתרכז במספר הולך ומתמעט של ידיים. הליכים של קונסולידציה ו"יתרון הגודל" נחשבים 'טבעיים' למשטר קפיטליסטי. הונג קונג מציבה דוגמה הפוכה. בשנת [[1955]], בימי בראשית של התיעוש, העסיקו 91 אחוז מכלל העסקים היצרניים במדינה פחות ממאה עובדים (כלומר, היו מפעלים קטנים). בשנת [[1975]], בשיאו של הליך התיעוש, מספר זה לא ירד אלא דווקא עלה ל-96.5 אחוז. בשנת [[2002]] מנו העסקים הקטנים 98 אחוז מכלל העסקים, וסיפקו עבודה ל-60 אחוז מכלל המועסקים בהונג קונג.
 
תופעה בולטת שנייה היא האופן החלק ונטול החיכוכים, כולל "[[אבטלה|אבטלה חיכוכית]]", שבו השתנה כל מערך העבודה בהונג קונג. בשנת [[1980]] עסקו 23.6 אחוז מהאוכלוסיהמהאוכלוסייה בייצור, 13.5 בנדל"ן, 12.0 אחוז בשירותים קהילתיים ו-10.7 בתעבורה. בשנת [[2003]], היקף העוסקים בייצור צנח לשיעור זניח (3.9 אחוז) ולעומתו העוסקים בשירותים קהילתיים זינק ל-22.4 אחוז, העוסקים ביבוא ויצוא הכפילו את מספרם ל-21.6 אחוז, כמוהם כעוסקים בביטוח ובכספים שמנו 13.1 אחוז מכלל העובדים.
 
למרות שינויים דרמטיים אלו, שעיקרם היעלמות כמעט מוחלטת של הייצור מהונג קונג ומעבר לשירותים פיננסיים, קהילתיים, וכדומה, לא ניתן היה להבחין בהשפעה כלשהי על שוק העבודה בהונג קונג. האבטלה בין השנים [[1982]] ו-[[1997]] נותרה בשיעור זניח של 2.5 אחוז, עם תנודות מינימליות שתוקנו במהירות רבה. מאות אלפי הפועלים שכביכול לא הייתה נמצאת להם תעסוקה במהלך השינוי מצאו תעסוקה ללא קושי.
68,018

עריכות