קורבן תודה – הבדלי גרסאות

'''קורבן תודה''' הוא [[קורבן (יהדות)|קורבן]] נדבה שהיה קרב ב[[בית המקדש]]. תכלית הקורבן - כשמו, הודאה לה' על ישועה שהביא למגיש הקורבן. למעשה, קורבן תודה נחשב סוג של [[קורבן שלמים]], ודיניו מפורטים בתורה בפרשת קורבן השלמים,<ref>ראו [[ספר ויקרא]] פרק ז פסוקים יא-יב: "וזאת תורת '''זבח השלמים''' אשר יקריב לה'. אם על '''תודה''' יקריבנו...".</ref>; אך יש לו כמה דינים שבהם הוא שונה מקורבן שלמים רגיל. קורבן תודה הוא תמיד קורבן יחיד, והוא לעולם אינו בא כקורבן ציבור.

אלו הם שלבי הקרבת התודה:<ref>ראו [[משנה]] [[מסכת זבחים]] פרק ה משנה ו.</ref>

1. '''[[סמיכה (קורבן)|סמיכה]]''' - הנחת ידי בעל הקורבן על ראש הבהמה. לדעת הרמבה[[רמב"ם]]<ref>הלכות מעשה הקורבנות פרק ג' הלכה ט"ו.</ref>, המקריב שלמים אומר "דברי שבח" בזמן הסמיכה, ונראה שכך עושה גם המקריב קורבן תודה.

7. '''תנופה''' - הכהן נוטל את חלקי הקורבן הקרבים על גבי המזבח (ה"אימורים"), ואת חלקי הקורבן הניתנים לכהן ([[חזה ושוק]] וארבעה לחמים, אחד מכל סוג), מניח אותם על ידי הבעלים, מניח את ידיו מתחת ידי הבעלים, ושניהם ביחד מניפים את הכל למעלה ולמטה, למטה ולארבעה צדדים.

9. '''[[נסכים]]''' - יחד עם קורבן התודה מביאים [[יין]], ומנסכים (שופכים) אותו על גבי המזבח. כמו כן מביאים מנחת נסכים - מנחה העשויה מסולת חיטים ושמןו[[שמן]] המעורבים זה בזה, ומקטירים אותה על גבי המזבח. הכמויות המדויקות של הסולת, היין והשמן תלויים במין הבהמה הקרבה.<ref>ספר במדבר פרק ט"ו פסוקים א-טז.</ref>

10. '''אכילת הבשר והלחם''' - בשר התודה והלחמים הבאים עמה נאכלים על ידי הבעלים, מלבד ה[[חזה ושוק|חזה, שוק הימין]] וארבעה הלחמים שניתנו לכהן, שהם נאכלים על ידי הכהנים ובני משפחותיהם. קורבן התודה נאכל במשך יום ההקרבה והלילה שלאחריו, וזאת בניגוד לקורבן שלמים רגיל, שנאכל עד תום היום השני להקרבה. מקום אכילת התודה (כולל החלקים הניתנים לכהנים) הוא בכל שטח [[ירושלים]] המקודשת.

# '''רקיקי מצות''' - לחמים דקים הנמשחיםשנמשחו בשמן זית לאחר האפיה.