ניקולאי בולגנין – הבדלי גרסאות

במעמדו כאחד מצמד המנהיגים זנטלנטל בולגנין חלק בדיכוי האכזרי של [[המרד ההונגרי]] ב-[[1956]]. בתקופת דיכוי המרד פתחה [[מדינת ישראל]] ב[[מבצע סיני]]. לאחר שהמבצע הסתיים בניצחון ישראלי ובכיבוש חצי האי [[סיני]] ורצועת [[עזה]], פתחה ברית המועצות במהלכים מדיניים לגרום לנסיגת כוחת [[צה"ל]] מהטריטוריה ה[[מצרים|מצרית]], כולל השמעת איום בוטה על עצם קיומה של המדינה. בולגנין שימש ככלי דרכו הביעה ברית המועצות את איומיה על ישראל.

בקיץ [[1957]] גילה בולגנין את השקפתו האמיתית, השמרנית - סטלינסטית, כאשר חבר לקבוצת אישי הצמרת הסובייטית בראשות[[ויאצ'סלב מולוטוב]] ו[[לזר קגנוביץ']] (שכונתה "הקבוצה האנטי - מפלגתית"), בנסיונה הכושל להדיח את ניקיטה חרושצ'וב בשל הרפורמות שלו. כאשר הנסיון נכשל, הושאר בולגנין זמן מה במעמדו, אך במרץ [[1958]] אילץ אותו חרושצ'וב לפרוש מתפקידו והוא נתמנה ליושב ראש הבנק הממלכתי, תפקיד שכבר מילא בעבר הרחוק. בספטמבר אותה שנה הודח בולגנין מן הפוליטבירו, המוסד הראשי של הנהגת המפלגה הקומוניסטית. הוארהתואר מרשל נשלל ממנו והוא הוגלה ל[[סבסטופול]] שם מילא תפקיד זוטר של ראש הוועדה הכלכלית של החבל. בפברואר [[1960]] פרש בולגנין לגמלאות.