הבדלים בין גרסאות בדף "פסק דין הנדלס נגד קופת עם"

מ
אין תקציר עריכה
מ
דברים אלו עוררו את השופט ברק להאריך ולנמק את התנגדותו העקרונית לתפיסה זו של השופט אלון. הוא טען שטעות היא להעמיד את המשפט העברי במעמד של ראשון בין שווים, ולהעדיף אותו על פני המשפט האנגלי. לדעתו יש לדון בכל מקרה לגופו, לשם הגשמת מטרת החקיקה, ועל רקע המציאות הישראלית בת ההווה. הוא ציין ש"חלילה לנו לעצום עינינו מנכסי תרבות ומשפט כלליים, ועל אחת כמה וכמה חלילה לנו לעצום עינינו מנכסי תרבותנו שלנו", אך למרות זאת סבר שאין להעמיד את המשפט העברי כמקור פרשני מחייב אף במקרה שאין השופט מוצא מענה במשפט הישראלי.
 
לדברים אלו הצטרף גם השופט לנדוי, שכבר כיהן באותה עת כ[[נשיא בית המשפט העליון]]. הוא הוסיף וטען שהמונח "מורשת ישראל" המופיע ב[[חוק יסודות השפיטההמשפט]] הוא מונח בלתי מוגדר, ואין כוונתו לפסיקה ההלכתית בלבד. את הציטוט שציטט השופט אלון ממאמרו שלו עצמו הוא הסביר באופן שונה. לדבריו, יש ליצור סינתזה בין המשפט העברי לבין דרישות החברה המודרנית, אך אין לעשותה על ידי העתקת פסיקה מן המשפט העברי אל המשפט הישראלי: "נפרה את מחשבתנו המשפטית מאוצרותיו העשירים של המשפט העברי, המגלם את חכמת החיים של קדמונינו, תוך יחס של יראת כבוד אליו, אבל נשמור נא על חופש הבחירה שלנו...".
 
השופט שלמה לוין הצטרף לדעתם של לנדוי, ברק וכהן, ופסק הדין שניתן בערעור אושרר ב-9.3.1981 ברוב קולות {{הערה|1=[http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/31989638.doc ד"נ 13/80 - אליעזר הנדלס נ' בנק קופת עם בע"מ ואח'] - פ"ד לה(2), 785}}.