הבדלים בין גרסאות בדף "פסק דין הנדלס נגד קופת עם"

מ
אין תקציר עריכה
מ (←‏הערות שוליים: מיון בקטגוריה)
מ
'''פסק הדין אליעזר הנדלס נגד קופת-עם''' היה מערכה [[משפטים|משפטית]] בת שלוש [[בית משפט|ערכאות]], בה נדון סכסוך אזרחי בין מוצא [[השבת אבידה|אבידה]], אליעזר הנדלס, לבין בעלי המקום בו היא נמצאה, [[בנק קופת עם]]. הסכסוך נידון תחילה ב[[בית המשפט המחוזי]] ב[[ירושלים]], שפסק לטובת הנדלס. הבנק [[ערעור|ערער]] ל[[בית המשפט העליון]], שהפך, ברוב דעות, את פסק הדין של המחוזי, ופסק לטובת בנק קופת עם. ב[[דיון נוסף]], שנערך בבית המשפט העליון בהרכב מורחב, אושררה ההחלטה הקודמת בערעור. הסוגיה העיקרית בדיונים הייתה למי שייכת אבידה שנמצאה במקום הנמצא בבעלות פרטית, אך עוברים ושבים בו אנשים רבים בהיתר. בפסק הדין, הנחשב לאחד מפסקי הדין המכוננים ב[[מערכת המשפט בישראל|מערכת המשפט הישראלית]], עלתה שאלת מידת הסתמכותו של השופט הישראלי על מקורות [[המשפט העברי]], בהם ישנו פירוט רב לסוגיית מציאת האבידה, ומידת הזיקה הראויה ביניהם.
 
בפסק הדין, הנחשב לאחד מפסקי הדין המכוננים ב[[מערכת המשפט בישראל|מערכת המשפט הישראלית]], עלתה שאלת מידת הסתמכותו של השופט הישראלי על מקורות [[המשפט העברי]], בהם ישנו פירוט רב לסוגיית מציאת האבידה, ומידת הזיקה הראויה ביניהם.
 
==המקרה הנדון==
בנוסף, טען השופט כהן, אין הצדקה לגרור את השימוש במשפט העברי מבירור המושג "רשותו של אדם אחר" לפסיקה מקיפה על פי המשנה וה[[שולחן ערוך]] בהלכות השבת אבידה. הוא מתח ביקורת מרומזת על השופט אלון, שצעד בדרך זו ופסק את הדין במקרה הנדלס כפי שהוא נפסק במשפט העברי.
 
השופט אלון, שהשיב על דברים אלו באריכות, כתב, כי ב[[חוק יסודות המשפט]] נקבע במפורש, שבמקרה של [[לקונהלאקונה]] בחוק הישראלי, ניתן "מעמד של מקור משפטי משלים ל'עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל'". הוא סבר, שבמקרים כאלו שבהם יש לפנות אל המשפט העברי לבירור משמעותו של מונח כלשהו, ניתן גם לדלות ממנו הלכה רחבה יותר. אלון הוסיף וכתב, כי יש להעניק למשפט העברי מעמד של "מקור ראשי וראשון במעלה", ו"מקור השראה ראשון בין שווים", באותם מקרים שבהם אין מענה ברור בחוק הקיים. הוא הפנה לדברים שכתב השופט לנדוי במאמרו "הלכה ושקול דעת בעשיית משפט": "המשפט הישראלי החילוני הוא משפט ללא שרשים היסטוריים משלו, בחינת אדם ללא צל. הוא מורכב מרבדים שונים, ולכל אחד מאלה מקורות היסטוריים משלו... זו הבעיה הגדולה של המשפט הישראלי המודרני, ורבים מאתנו - אף מן החילוניים שבינינו - כואבים את הכאב על כך שעד כה לא נמצאה דרך הסינתיזה בין המשפט העברי כנכס תרבותנו הלאומית לבין דרישותיה של חברה מודרנית כשלנו".
 
בנוסף, הבהיר אלון, שאין בכוונתו לטעון שהמונח "רשות" בחוק הישראלי אמור להתפרש על פי המשפט העברי משום שממנו נלקח, אלא שמכיוון שיש ספק כיצד לפרש את המונח, הרי שהדרך הנכונה לנהוג במקרה כזה, הוא להשתמש במערכת המשפט העברי בכדי לפסוק בעזרתה הלכה למעשה. במילים אחרות: המשפט העברי לא נועד ללמד על כוונת המחוקק, אלא להוות מערכת פסיקה אלטרנטיבית באותם מקומות שאין להם מענה ברור במערכת המשפט הישראלית.