פלאוגרפיה – הבדלי גרסאות

בדרך כלל מתיחסמתייחס הפליאוגרפיה לכתובות ב[[דיו]], שכן בהן ניתן להבחין בהתפתחות הגראפית המתרחשת בכתב מזמן לזמן. הפליאוגרפיה מתיחסתמתייחסת פחות לכתובות לפידריות (כתובות החקוקות על אבן, או מעוצבות ב[[פסיפס]]), שכן בהן קשה ביותר להבחין בהתפתחות, מן הטעם הפשוט שהן לא נחקקו בהכרח על יודע קרוא וכתוב, אלא על ידי בעל מלאכה (סתת, אמן פסיפסים) שהעתיק אל האבן או הפסיפס שרטוט שהוכן על ידי סופר.

#כתב רהוט (קורסיב) פורמלי: מטרתו המוצהרת של כתב זה להיות נקרא ע"יעל ידי מישהו אחר ולכן מדובר בכתב שנכתב ע"פ חוקים ברורים לכתיבה, ולכן תוצאתו כתב נאה שאותיותיו מבודדות האחת מרעותה. זהו הכתב שכל אדם לומד. התפתחות הכתב הפורמלי היא איטית כי אין לכותב החופש לחרוג מן הצורות המוסכמות. מן הכתב הזה התפתחו שתי צורות אחרות, כתב רהוט קיצוני, וכתב רהוט וולגרי:

#כתב רהוט (קורסיב) קיצוני או חופשי: זהו הכתב בשימושם של משכילים יודעי קרוא וכתוב, שידיעת הכתיבה שלהם טובה, למרות שאין הכתיבה מקצועם. הם זקוקים לכתיבה לצרכיהם הפרטיים (כתובת מכתבים, רישומים בתחום עיסוקם כסוחרים, וכדומה). הכתיבה המהירה, בדיו על מצע קשה, ומאחר שאין הכותב מחוייבמחויב לכללי כתיבה נוקשים (לעיתיםלעתים הוא כותה רק רשימות עבור עצמו) תביא לכך שכאן התפתחות הצורות תהיה המהירה ביותר. לעתים ייתכן גם מצב שאדם כותב בשני סגנונות כתיבה. הוא כותב ספרי תורה בכתב סופרים פורמלי מהודר, וכשהוא כותב לצרכיו הפרטיים הוא עובר לכתיבה קיצונית מהירה. לפיכך, תתכןתיתכן השפעה של הכתב הרהוט הקיצוני על זה הפורמלי.

הכתובת מצולמת בתאורות שונות כדי להבחין בה, ללא ספק, בין הסימנים שהם אותיות לבין סימנים שהם לכלוך או כל חומר שנצמד לכתובת במשך הזמן הארוך שבו שהתה בקרקע. כיום ניתן לשפר את הקריאות של הכתובת באמצעות הדמיות מחשב שונות (כגון עיבוד פוטושופ). החוקר יכין בדרך כלל גם פקסימיליה של הכתובת, כלומר שרטוט של הכתובת כפי שהיא. בשרטוט פקסימיליה יש כמובן מידה מסויימתמסוימת של פרשנות, אך זו בחירת החוקר אילו סימנים הן אותיות ואילו – לא, והם מושמטים מן השרטוט.