חסימת מעיים – הבדלי גרסאות

יצוין כי הסיבות לחסימת מעי השתנו באופן דרמטי במהלך המאה הקודמת. בתחילת המאה ה-20, הרניות היוו את הסיבה השכיחה לחסימת מעיים מכנית (יותר ממחצית המקרים). כיום הסיבה העיקרית לחסימת מעיים הינה הידבקויות הנוצרות לאחר התערבות ניתוחית כלשהיאכלשהי בחלל הבטן (בסביבות 60% מן המקרים כיום). הסיבה השניה בשכיחותה אצל מבוגרים כיום הינה תהליך גידולי, ואילו הסיבה השלישית הינה הרניות. מחלת [[קרוהן]] הינה הסיבה הרביעית בשכיחותה לחסימות מעי.

בשלב המוקדם של החסימה, התנועתיות וההתכווצות של המעי עולות במאמץ להעביר תוכן מעי אל מעבר לנקודת החסימה. העליההעלייה ב[[תנועה פריסטלטית|פריסטלטיקה]] של המעי אשר מתרחשת בשלב המוקדם של החסימה, קיימת הן בחלק הפרוקסימלי (לפני ההיצרות) והן בחלק הדיסטלי (לאחר ההיצרות), ועל כן לעיתיםלעתים יש שלשול עקב הפריסטלטיקה המוגברת (תוכן צואתי הקיים דיסטלית לנקודת החסימה).

הטיפול כולל החזרת נוזלים במתן תוך ורידי היות והחולהשהחולה מאבד נוזלים ואלקטרוליטים. יש לעקוב אחר מתן השתן של החולה. כמו כן ניתנת אנטיביוטיקה רחבת טווח.

בנוסף לטיפול האמור לעיל, יש להקל על החסימה עצמה על ידי הכנסת זונדה נזו-גסטרית (naso-gastric tube). בחלק מן המקרים, וביחודובייחוד במקרים בהם החסימה היא חלקית, טיפול כאמור יספק ולא יהיה צורך בניתוח.

ניתוח: באופן כללי, חולים עם חסימת מעיים מלאה יזדקקו לניתוח. הסיבה לחסימה עצמה מובילה לגישה הניתוחית- כך למשל, חולים שיש להם חסימת מעיים כתוצאה מהידבקויות יטופלו על ידי המסת או התרת ההידבקויות, חולים בעלי הרניה כלואה יעברו תיקון של ההרניה וכן הלאה. לעומת זאת, הטיפול אצל חולים בהם החסימה הינה כתוצאה מתהליך גידולי הינו מורכב יותר, ביחודבייחוד כאשר הגידול שלח גרורות. במצבים כאלו לעיתיםלעתים נמנעים מכריתת חלקי המעי הנגועים בגידול ורק משחררים את החסימה עצמה.

כ- 2% עד 5% מן החולים בסרטן המעי הגס בארה"בבארצות הברית מפתחים חסימת מעי גס. סיבות אחרות לחסימה כוללות צואה החוסמת את המעבר, גופים זרים, דלקות כגון קרוהן, [[דיברטיקוליטיס]], ועוד, [[מחלת הירשפרונג]], איסכמיה, הקרנות, התפשלות של המעיים והיצרויות. הידבקויות הינן סיבה נדירה לחסימה של המעי הגס (שלא בדומה לחסימת המעי הדק).

חסימה שאינה דינמית, או פסאודו-חסימה, נקראת גם תסמונת אוגילבי- Ogilvie's syndrome- זהו תיאור של התרחבות המעי הגס יחד עם סימנים וסימפטומים של חסימה, אולם בהיעדר סיבה לחסימה עצמה. הסיבה להרחבה ראשונית של המעי אינה ידועה במרבית המקרים, כאשר בחלקם המועט הסיבה הינה הסננה של תאים ממאירים לעצבים סימפתטטים. סיבה נפוצה יחסית למצבים כאלו הינה משנית ללקיחת תרופות כגון אופיאטים, תרופות נוירולפטיות, מצבים מטבוליים חריפים, זאבת, סקלרודרמה, מחלת פרקינסון ומחלות אחרות. האבחנה היא על ידי הדמיה עם חומר ניגוד- כך ניתן להבחין באופן טוב יחסית בין חסימה שהיא כתוצאה ממשהו מכני, לחסימה שאינה על רקע מכני. גם כאן, הטיפול אשר ניתן בתחילה הוא naso-gastric tube לצורך הקלה על החסימה עצמה, מתן נוזלים תוך ורידי ותיקון אלקטרוליטרי, בנוסף לטיפול בנאוסטיגמין (הפועל באופן פראסימפתומימטי ומביא למעבר צואה וגזים במעי). 90% מן החולים מבריאים לאחר טיפול במתן נאוסטיגמין, כאשר לפני מתן התרופה יש לשלול חסימה מכנית על מנת לא לגרום לפרפורציה כתוצאה מלחץ מוגבר על המעי במתן נאוסטיגמין. כמו כן יש לנטר את החולה היות ואחתשאחת מתופעות הלוואי של התרופה הינה [[ברדיקרדיה]].