הבדלים בין גרסאות בדף "דר שפיגל"

ל"דר שפיגל" יצא מוניטין כעיתון הפעולהפועל לחשיפת שחיתויות פוליטיות, כמו גם של מחולל שערוריות, בזכות אלהשבזכותם כונה בשנותיו הראשונות: "רובה הסער של הדמוקרטיה". כבר בשנת [[1950]] נאלץ ה[[בונדסטג]] להורות על חקירה בעקבות כתבה ב"דר שפיגל" אשר חשפה כי כמה מחברי בית הנבחרים הסכימו, בתמורה ל[[שוחד]], לתמוך בהפיכת [[בון]] לבירת [[גרמניה המערבית]] (במקום [[פרנקפורט]]).

בשנת [[1962]] התפרסמה הפרשייה אשר ביססה את המוניטין של העתון כלוחם למען הדמוקרטיה והידועה בשם "פרשיית דר שפיגל". העיתון פרסם כתבה שתיארה את מצב המוכנות הרעוע של ה[[בונדסוור]]. לאחר הפרסום, הורה שר ההגנה השמרני [[פרנץ יוזף שטראוס]] על חקירה נגד מערכת "דר שפיגל", שבמסגרתה פשטה המשטרה על משרדי המערכת. רודולף אוגשטיין, כמו גם עורכים אחרים של העתון, נעצרו והואשמו ב[[בגידה]]. מחבר הכתבה קונראד אלרס נעצר בספרד. במהירה התברר כי הניסיון להעמיד לדין את עיתונאי "דר שפיגל" הוא חסר בסיס, והפרסום הביא בעקבותיו חילופי גבריתפקידים נרחבים בממשלתו של ה[[קאנצלר גרמניה|קאנצלר]] [[קונרד אדנאואר]]. שטראוס, שר ההגנה, נאלץ להתפטר. הניסיון לנקוט בצעדים כנגד העיתונאים שפרסמו את הכתבה נתפס כמתקפה גסה על [[חופש העיתונות]]. במהלך השנים המשיך העתון לצבור מוניטין בחשיפת פרשיות פוליטיות נוספות, תוך מתן דגש על מלחמה ב[[שחיתות שלטונית]].

"דר שפיגל" דומה בסגנונו ובצורתו לשבועוני חדשות אמריקנים כמו [[טיים]] ו[[ניוזוויק]], אך מצטיין בכתבות ארוכות יותר ומעמיקות יותר, הדומות יותר לסגנון העתונאות הבריטי. הוא נודע ב[[גרמניה]] בזכות שפתו הייחודית והאקדמית ואורכוובזכות אורכו, החריג בהשוואה לשבועונים אחרים. מהדורה טיפוסית של "דר שפיגל" עשויה להקיף כמאתיים עמודים, ורק כשליש מהם [[פרסומת|פרסומות]].

אחת מנקודות הביקורת המרכזיות כנגד "דר שפיגל" בעבר, הייתה כנגד השפה הגרמנית הייחודית בה נכתב. הסופר [[האנס מגנוס אנצנסברגר]] פרסם בשנת [[1957]] את המאמר "שפת דר שפיגל", שבו ביקר את השפה המתיימרת להיות אובייקטיבית באופיה. העתונאי והמומחה לסגנון כתיבה, וולף שניידר קרא לשפיגל "המשחית הגדול ביותר של השפה הגרמנית" והשתמש בציטוטים מן העתון להדגמת מה שנתפס בעיניו כסגנון כתיבה רע בגרמנית.

תפיסה זו שללגבי איכותו הלשונית של המגזין השתנתה במהלך שנות התשעים, לאחר שלמערכת הצטרפו כמה מהכותבים המוכשרים בגרמניה, והעתון התפרסם דווקא בזכות כתיבתו המשובחת, וכיום הוא אף מקדיש טורים מיוחדים לענייני טוהר השפה.