רחוב המלך דוד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 12:
תוואי הרחוב מופיע כדרך עפר בשטח לא-מיושב כבר במפות ותצלומי אוויר מן התקופה העות'מאנית, אך ראשית דרכו כשדרה עירונית המהווה חלק מן המרקם המובנה של העיר היא בימי [[המנדט הבריטי]]. מתוואי הדרך שלאורכה קם הרחוב, דרך שחצתה גבעה רמה ממערב ל[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]], נשקף מזרחה נוף מרהיב של [[חומות ירושלים]] ו[[הר ציון]], מעברו השני של [[גיא בן הינום]]. באותה תקופה נקרא הרחוב "דרך יוליאן" (Julian's Way), על שמו של [[קיסרי רומי|הקיסר הרומי]] [[יוליאנוס הכופר]], ויש שקראוהו "דרך בית לחם" (Bethlehem Road) משום שהוביל מירושלים דרומה לעבר [[בית לחם]], בדומה ל[[דרך חברון]] המקבילה (כיום נקרא בשם [[דרך בית לחם]] המשכו של הרחוב בלבד, מ[[תחנת הרכבת ירושלים]] ודרומה).
 
לקראת סוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] תוכננו בידי טובי ה[[אדריכל]]ים של התקופה שני המבנים המרשימים של ימק"א ומלון המלך דוד בפסגת הגבעה, זה מול זה, כש"דרך יוליאן" עוברת ביניהם. בשנת [[1938]] החליטו שלטונות המנדט למקם את משרדי מנהל השלטון הבריטי במלון המלך דוד, ובכך הפך הרחוב לאחד מסמלי שלטונו והשפעתו של המנדט הבריטי בירושלים וב[[ארץ ישראל]]. ברחוב הייתה תמיד נוכחות מרשימה של אנשי מנהלה, צבא ומשטרה בריטיים, והוא עוטר בדגלי ובסמלי [[האימפריה הבריטית]] בעת [[חג]]ים לאומיים [[בריטיים]]. גם בניין ימק"א שימש מעת לעת את שלטונות המנדט לצרכים שלטוניים ואדמיניסטרטיביים, וכן משרדים בבניינים סמוכים שהיו פזורים בדלילות לאורך הרחוב.
 
כמקום ריכוז של השלטון הבריטי בארץ ישראל שימש רחוב יוליאן לא אחת זירה להתקפות של המחתרות היהודיות. ב-[[3 ביולי]] [[1944]] הותקף ופוצץ בידי ה[[אצ"ל]] בניין מעון השוטרים הבריטיים, ברחוב יוליאן פינת ממילא (המלך דוד פינת אגרון, כיום). הבניין נותר בחורבנו ושוקם רק לאחר הקמת מדינת ישראל כ"בית המכס" (עד שנהרס סופית בשנת [[2007]]). ב-[[22 ביולי]] [[1946]] חדרו אנשי אצ"ל למרתף מלון המלך דוד והטמינו מטעני חבלה מוסלקים בתוך כדי חלב. עם [[פיצוץ מלון המלך דוד|פיצוץ המטענים במלון]] קרס לחלוטין האגף הדרומי של המבנה הענק, תוך שהוא קובר תחתיו 91 איש.