רחוב המלך דוד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 12:
תוואי הרחוב מופיע כדרך עפר בשטח לא-מיושב כבר במפות ותצלומי אוויר מן התקופה העות'מאנית, אך ראשית דרכו כשדרה עירונית המהווה חלק מן המרקם המובנה של העיר היא בימי [[המנדט הבריטי]]. מתוואי הדרך שלאורכה קם הרחוב, דרך שחצתה גבעה רמה ממערב ל[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]], נשקף מזרחה נוף מרהיב של [[חומות ירושלים]] ו[[הר ציון]], מעברו השני של [[גיא בן הינום]]. באותה תקופה נקרא הרחוב "דרך יוליאן" (Julian's Way), על שמו של [[קיסרי רומי|הקיסר הרומי]] [[יוליאנוס הכופר]], ויש שקראוהו "דרך בית לחם" (Bethlehem Road) משום שהוביל מירושלים דרומה לעבר [[בית לחם]], בדומה ל[[דרך חברון]] המקבילה (כיום נקרא בשם [[דרך בית לחם]] המשכו של הרחוב בלבד, מ[[תחנת הרכבת ירושלים]] ודרומה).
לקראת סוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20]] תוכננו בידי טובי ה[[אדריכל]]ים של התקופה שני המבנים המרשימים של ימק"א ומלון המלך דוד בפסגת הגבעה, זה מול זה, כש"דרך יוליאן" עוברת ביניהם. בשנת [[1938]] החליטו שלטונות המנדט למקם את משרדי מנהל השלטון הבריטי במלון המלך דוד, ובכך הפך הרחוב לאחד מסמלי שלטונו והשפעתו של המנדט הבריטי בירושלים וב[[ארץ ישראל]]. ברחוב הייתה תמיד נוכחות מרשימה של אנשי מנהלה, צבא ומשטרה בריטיים, והוא עוטר בדגלי ובסמלי [[האימפריה הבריטית]] בעת [[חג]]ים לאומיים
כמקום ריכוז של השלטון הבריטי בארץ ישראל שימש רחוב יוליאן לא אחת זירה להתקפות של המחתרות היהודיות. ב-[[3 ביולי]] [[1944]] הותקף ופוצץ בידי ה[[אצ"ל]] בניין מעון השוטרים הבריטיים, ברחוב יוליאן פינת ממילא (המלך דוד פינת אגרון, כיום). הבניין נותר בחורבנו ושוקם רק לאחר הקמת מדינת ישראל כ"בית המכס" (עד שנהרס סופית בשנת [[2007]]). ב-[[22 ביולי]] [[1946]] חדרו אנשי אצ"ל למרתף מלון המלך דוד והטמינו מטעני חבלה מוסלקים בתוך כדי חלב. עם [[פיצוץ מלון המלך דוד|פיצוץ המטענים במלון]] קרס לחלוטין האגף הדרומי של המבנה הענק, תוך שהוא קובר תחתיו 91 איש.
|